וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כוכבים ופסים: נבחרת ארצות הברית פותחת פער עצום משאר העולם

5.8.2016 / 16:00

בעידן שבו ה-NBA מתמלאת בנציגים בינלאומיים ניתן היה לצפות שגם הפערים בין הנבחרות יצטמצמו, אבל לקראת ריו 2016 נראה שההפך הוא הנכון. שי האוזמן על פיצוח הקוד של האמריקאים שמבטיח עוד טורניר אולימפי נטול תחרות

עריכת וידאו: מרום שפיצר

בדיקה מהירה בגוגל מעלה שהשחקן הבינלאומי הראשון לשחק ב-NBA היה האנק ביאסיטי, איטלקי-קנדי שעשה זאת בשנת 1946. נו, אז מאז הדברים השתנו באופן מהותי, אתם יודעים. מספר השחקנים הבינלאומיים שנוטלים חלק בליגה הטובה בעולם נמצא בעליה מתמדת, כאשר 100 כאלה פתחו את עונת המשחקים 2015/16. בדראפט האחרון, ובכך אין שום חידוש, נבחרו 15 בינלאומיים בסיבוב הראשון, כלומר 50 אחוז מהנבחרים. אם בעבר היו קבוצות שהתמחו בהימורים על שחקנים שמדברים במבטא מצחיק, אפשר גם לומר בבטחה שהמגמה הזאת היא נחלתן של מרבית הקבוצות. גם מגמה היא מילה שאיננה מדייקת, כי בשלב זה אין יותר טבעי מלבחור בשחקן זר ה-NBA. לא מדובר יותר בעניין שמצריך מחשבה מיותרת או הסברים מיוחדים.

לפיכך, הגיוני בהחלט לסבור שהנוכחות הזרה והמסיבית בליגה שמשוחקת (בעיקרה) בארצות הברית תעלה את רמתם של המצטרפים מבחוץ. בהתאמה, סביר לצפות שאיכות זו תקרין על משחקי הנבחרות הרלוונטיות ותשפר את רמתם, באופן שיוכל לסכן את ההגמוניה של נבחרת ארצות הברית בתחרויות הבינלאומיות. למרבה הפליאה, או שלא, הדברים הולכים בכיוון ההפוך. מאליפות עולם לאולימפיאדה וחוזר חלילה, דומה שהפערים האיכותיים בין נבחרת ארצות הברית לבין כל מתחרה תאורטית בלתי ניתנים לגישור.

כרמלו אנתוני החדש: המהפך התדמיתי של כוכב נבחרת ארצות הברית
ארה"ב נחתה בריו, ששבסקי: "מעדיף להשתעמם ולנצח ב-40 הפרש"

קווין דוראנט, קייל לאורי, נבחרת ארצות הברית. GettyImages
תתרווחו, תהנו, אין לכם באמת תחרות. דוראנט ולאורי/GettyImages

למי שכבר הספיק לשכוח, הדברים נראו שונה עד לפני מספר שנים. 12, ליתר דיוק. אולימפיאדת 2004 ביוון סימנה את תקופת השפל של הינאקיס, עם שלושה הפסדים משפילים וארד. רע, אבל פחות מאשר מקום שישי באליפות העולם 2002. רע, אבל יותר מאשר אותה מדליית ארד באליפות העולם ב-2006, עם הפסד אחד בלבד. למי שהספיק לשכוח, הסגל האמריקאי ב-2004 היה איכותי ומרשים, עם שחקנים לא רעים כמו טים דאנקן, אלן אייברסון, דוויין וייד, הצעירים המבטיחים לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני ואפילו היהודי לעתיד אמארה סטודמאייר. שחטפו בראש והושפלו על ידי פורטו ריקו, ליטא וארגנטינה.

למי שלא עקב, אז הכל השתנה בבייג'ינג 2008, טורניר שסימן את תום עידן חוסר ההבנה של האמריקאים באשר לאופן שבו מתמודדים בכדורסל הבינלאומי – ובמקביל את תום עידן ההפסדים. השחקנים של קואץ' ששבסקי משתנים מטורניר לטורניר ומאליפות לאליפות, אבל מגלים דומיננטיות שמגחיכה את היריבות. קרדיט בעניין זה צריך להגיע, מטבע הדברים קודם כל למקבלי ההחלטות באיגוד האמריקאי, שהחליטו לקחת את הסיפור ברצינות ברמה המערכתית, לרבות מינויו של ג'רי קולאנג'לו כדי לנהל את ההצגה ולסייע בקבלת החלטות מדויקת יותר בכל הנוגע לבחירת הסגל וצוות האימון – והכל כדי לחסוך מבוכות נוספות לליגה של דייויד סטרן. אבל הסיפור לא נוגע רק לאמריקאים, כי צריכים לדבר כאן גם על היריבות.

מנבחרת ארגנטינה הגדולה של אמצע שנות האלפיים, מובלת בידי מאנו ג'ינובילי, לואיס סקולה, קרלוס דלפינו ואנדרס נוצ'יוני – מציגה לראווה הנבחרת מודל 2016 בדיוק את אותם מובילים, רק עם גיל ממוצע של 36. תהליך דומה עובר על נבחרת ספרד. השנים עוברות, אבל הבסיס של הנבחרת הולך ומתבגר, הולך ומזדקן. מנבחרת יוון העצומה של 2006, מובלת בידי סופר גארדים כמו תאו פפאלוקאס, ואסיליס ספאנוליס ודימיטריס דיאמנטידיס, חזינו בטורניר מוקדמות האולימפיאדה בעמדת הרכז מובלת על ידי קלאתיס ומנצאריס. וזהו. ועוד לא אמרנו מילה לגבי נבחרת טורקיה הנוכחית ומבלי שהתייחסנו למה שקורה עם הסרבים, שגם הם רחוקים מלשחזר סגלים עדיפים בהרבה מהעבר.

הצעה שאסור לפספס

התקדמו לדור הבא של ברי המים של תמי4: קטנים יותר, חכמים יותר

לכתבה המלאה
לברון ג'יימס, נבחרת ארצות הברית, בשנת 2004. GettyImages
נבחרות מוכשרות יותר התקשו. לברון ב-2004/GettyImages

אז איך יכול להיות שהגידול במספר השחקנים הזרים ב-NBA מוביל דווקא לירידה ברמת הנבחרות הזרות? אפשר לחשוב על מספר סיבות לכך. למשל שליפתם של הטאלנטים בגילאים צעירים יותר ויותר לכיוון ה-NBA. ולרוב ללא תחנת מעבר במכללות. במקום בתי הגידול המנוסים והאיכותיים במקומות כמו סרביה או ליטא, מנוידים שחקנים מוכשרים יותר או פחות לכיוון אמריקה הרבה יותר מדי מוקדם. ובמקום לקבל את הליטוש הסופי, בגילאים החשובים ביותר, הם מועברים לפס הייצור האמריקאי שבו הדגשים שונים בתכלית השינוי.

סיבה נוספת, שאף היא קשורה לעזיבה ההולכת וגוברת של הליגות המקומיות קשורה גם לחיבור בין השחקנים. אין זה נדיר יותר לראות טאלנטים משמעותיים שמוותרים על התענוג של משחק עבור הדגל. תופעות שנראו בלתי סבירות בעליל בעבר הפכו למציאות, באופן שבו אפילו שחקנים טורקים או סרבים אינם מהססים ליטול חופש ממשימות לאומיות ובמקום מעדיפים לנוח או להתעסק בענייני הקבוצות שמשלמות להן את הכסף הגדול.

במקביל, אסור לשכוח שככל שהנוכחות הזרה גדלה בארצות הברית, כך גם גדלה מידת המוכרות של כוכבי היריבות. תצוגות שיא מול נבחרת ארצות הברית של שחקנים כמו שאראס בליטא, שנבעו בין היתר בשל חוסר ההיכרות והיעדר הכבוד שרוחשים למי שלא שייך לליגה של הגדולים, הופכות להיות משימה קשה יותר. השחקנים הטובים בעולם משחקים באותה ליגה. ומסתבר שדווקא האמריקאים הם הם אלו שמרוויחים מכך, לפחות ברמת הנבחרות.

שרנואס יאסיקביצ'יוס שחקן נבחרת ליטא קופץ לכדור אבוד. Eric Gay, AP
אפקט ההפתעה הלך לאיבוד. שאראס במדי ליטא/AP, Eric Gay

במובן מסוים, למרות ההיעדרות של כוכבי ענק דוגמת לברון ג'יימס, סטף קרי, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, אנתוני דייויס או כריס פול, נראית הנבחרת הזאת כמי שאמורה להמשיך במגמת הגדלת הפערים מהיריבות. גם בגלל שדומה כי קואץ' קיי פיצח את הקוד המקצועי הנכון לנבחרת שלו. גישות התקפיות מהעבר שניסו למצוא פרצות שונות בהגנות הטקטיות של היריבות הוחלפו בהבנה שצריכים לעשות הכול פשוט ובעיקר מהיר. קצב משחק גבוה שמלווה בהתקפה מרווחת, בלי ניסיונות להציק יותר מדי לכוכבים עם ענייני בחירת זריקות ושאר ירקות.

גם אם הדבר גורם למספר רגעים נעימים פחות, כמו למשל במשחק מול טורקיה באליפות הקודמת, הרי שככל שהדקות ינקפו – כך תתעייף ובסופו של דבר תקרוס המתחרה. גם מאחר שהסגל הנוכחי, באופן מעניין, נראה כמי שיש בו הרבה פחות חוליות הגנתיות חלשות. אם הסגל הקודם כלל את קרי, קיירי אירווינג, דרק רוז המשתקם וביחד את ג'יימס הארדן והפרזיטיות ההגנתית שלו, הפעם יש צניחה משמעותית בכמות אלה שמהווים עול הגנתי. גם בגלל שלמרות היעדרותו של לברון ג'יימס, רמת הכישרון בעמדות הפורוורדים פשוט מטורפת. כפי שהדברים נראים כרגע, קשה מאוד לדמיין נבחרת שיכולה לשבור את רצף הניצחונות האמריקאית. קל הרבה יותר לצפות לכיף גדול.

יש לא מעט שטוענים שבאולימפיאדה מתחרים בהרבה מאוד ענפים שלא באמת ראויים להגדרה של ספורט תחרותי. יכול להיות שגם כדורסל הגברים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully