פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      קרב על החיים ועל המוות באולם הסיף: שליחנו מדווח מהפארק האולימפי

      לא רחוק מהיכל הכדורסל, בין מזרני הג'ודו למגרשי הטניס, ממש סמוך לאולם ההתעמלות ולתחרויות הקפיצה למים, שליחנו לריו בילה אחר צהריים דווקא בתחרויות הסיף, והתמוגג מדרמה משובחת. פז חסדאי על עוד יום טיפוסי בפארק האולימפי

      קרב על החיים ועל המוות באולם הסיף: שליחנו מדווח מהפארק האולימפי

      בוידאו: צפו בקטע מתוך המשדר היומי

      על רקע ההרים האליפטיים של ריו דה ז'ניירו, במרכז הרחבה הרחבה של הפארק האולימפי, ממש ליד טיילת האורחים הגדושה, כשלצדו פוסעים אורחים מחויכים, עומד אדם, מביט לצדדים, ומתלבט לאן לפנות. מאחוריו מגרשי הטניס, אם ירצה יוכל לצפות באחיות וויליאמס מנסות לעשות היסטוריה, אולי בצמד הברזילאי מלהיט את הקהל המקומי מול האחים מארי הסקוטים. אם ירצה, יוכל למהר לעבר אולם הכדוריד, שם ברזיל נגד פולין, אפשר להניח שיש שם אווירה ספורטיבית די נעימה, בכל דבר שבו מעורבים הספורטאים המקומיים יש אווירה מיוחדת, רחש ייחודי בקהל, התלהבות ברזילאית. מולו ניצב אולם הכדורסל העצום, המרהיב ביופיו, שרק מלהביט בו מבחוץ אפשר להחסיר פעימה, וזאת עוד מבלי להיכנס אליו, וצמוד אליו ניצב אולם ההתעמלות, שם בפנים מלהטטת סימון ביילס, מי שעומדת להפוך לכוכבת הכי גדולה של המשחקים האלה, אסור לפספס הזדמנות לצפות בה.

      מתקבלת החלטה ללכת לאולם הכדוריד. אין בה שום היגיון, אבל שורה ארוכה של הוראות מבולבלות של המתנדבים שולחת אותו לכיוון הלא נכון. כן, הם באמת נחמדים, אבל זה לא תמיד יעיל. בדרך הוא עובד ליד אולם הג'ודו, בשעת הקרבות המכריעים וחלוקת המדליות, אולי ייכנס? מרחוק הוא רואה את אצטדיון הקפיצה למים, ומבחוץ אף מזהה אנשים בשורות העליונות, הכל כך גבוהות, אנשים שיושבים הרחק מהמקפצות רק בשביל הזכות להיות בתחרות, לבקר את השפריץ בכניסה לבריכה, להעיר על הסנכרון, למחוא כפיים. פתאום, מימינו, מתגלה אולם הסיף. למה שלא ייכנס לסיף? מתי עוד יזדמן לו להיות בקרבות סיף? אז הוא נכנס לאולם הסיף.

      עוד בנושא:

      שחייה: שיאי עולם לשרה שיוסטרום, אדם פיטי וקייטי לדקי
      טניס אולימפי: נובאק דג'וקוביץ' הודח, דודי סלע יפגוש את גופן
      כדורגל אולימפי: ברזיל בסכנת הדחה אחרי 0:0 עלוב עם עיראק
      סיכום הלילה בריו: הספורטאיות הגיבורות שנכנסו לספרי ההיסטוריה

      הסייף האיטלקי דניאלה גארוצו (רויטרס)
      על החיים ועל המוות. דניאלה גארוצו בפעולה (צילום: רויטרס)

      יש קרב על הארד. בריטי נגד רוסי. היציעים כמעט מלאים. הקהל מגיב בסערה לכל נקודה, לכל דקירה, כאילו על המגרש אדז'ימונדו אנימאו. האולם חשוך ברובו אך התאורה מושלמת, זרקורים מכוונים רק על המסלול המלבני, אורות כחולים וירוקים מהבהבים ומבהירים לצופה מי דקר ומי נדקר. שני אנשי החרב עם המסיכות נלחמים זה בזה, מרקדים בצעדי סרטן קדימה ואחורה, תחושה חזקה מאוד של מסורת באוויר, כאילו משמרים פה ענף מימי הביניים, מכבדים את ההיסטוריה האנושית. הרוסי מנצח, המאמן ניגש אליו, שניהם מתייפחים זה על כתפו של זה. הוא במקום השלישי.

      המסיכות על פניהם של המתחרים מוסיפות נופך מסתורי. מצד אחד, העובדה שבקושי רואים את פניהם של המתחרים פוגעת בהנאה, ומבהירה כמה חשוב בספורט הסיפור האנושי, כמה חשוב לצופה לראות את העיניים של המתחרה, את הבעות הפרצוף שלו, את המימיקה, כדי להיכנס לסיפור, להרגיש, להזדהות. מצד שני בזכות המסיכות הם הופכים לדמויות ערטילאיות, הלוחם מרוסיה מול הסייף הבריטי, הכל על זמני, קרב אידיאות, אי אפשר שלא להיסחף. חמש הטבעות האולימפיות שברקע מעניקות תחושה שהם באמת נאבקים על חייהם.

      הנה מתחיל הגמר. איטלקי מול אמריקאי. מוזיקה של "מלחמת הכוכבים" ברקע, הקרב על הזהב. הוא תכנן להישאר בסיף רק לכמה דקות, אבל הוא נתקע שם שעה ארוכה, לא יכול לקום מהכיסא. מתברר ששמו של האיטלקי הוא דניאלה גארוצו, שוטר בן 24, יליד סיציליה, שהעניק לאיטליה מדליית זהב שנייה במשחקים. מולו אלכסנדר מסיאלאס, האמריקאי הראשון שזוכה במדליה בסיף מאז 1984, שבדרך לגמר רשם מהפך מופלא. גארוצו כבר בטוח שניצח אבל השופט עצר אותו, הלך להתייעצות, השניים חיכו במתח על הבמה, השופט חזר ואישר לאיטלקי את הניצחון, וגארוצו החל להשתולל באולם, רץ מצד לצד, מנופף לקהל כמו כדורגלן. שני חברים שלו, אולי בני משפחה, חולפים מעל לגדר וחוגגים איתו על הבמה. מתחבקים, לא מאמינים. המאבטחים מביטים בהם בחיוך, מחכים שיסיימו, לא נעים להם להרוס את הסצינה.

      הסייף האיטלקי דניאלה גרוצו (רויטרס)
      ניצח במלחמת הכוכבים. גארוצו (צילום: רויטרס)

      הלילה ירד על ריו, והוא שם לב שלא אכל כבר שעות ארוכות. מרוב גירויים לא מצא זמן. בדרך החוצה חולפת על פניו סלואן סטיבנס, עם חצאית וסרט על הראש ותיק טניס בידה, כאילו במאי שלח אותה כניצבת על מנת לייצר סצינת ספורט מושלמת. על אחד הספסלים יושבת קרולינה קלופט, עדיין יפהפייה, אוכלת ארוחת ערב עם חברים לצוות שידור שבדי. הוא בוהה בה בחיוך מטופש, מתלבט אם לצלם אותה, מחליט שכן, שניהם מובכים כשהיא מתועדת מחטטת בין השיניים. הוא נכנס לשירותים, מולו מכונת קונדומים, עליה הכיתוב "תחגוג את המשחקים האולימפיים, שים קונדום", באמירה כל כך ברזילאית, שיוצאת מנקודת הנחה שבכל מקום שיש חגיגה יש גם מין סוער ובלתי נשלט.

      הוא משוטט באינטרנט, ומקבל דיווחים קצרים, בחצאי שורות, שמאחורי כל אחד מהם עומד סיפור קטן גדול. אוקסנה צ'וסוביטינה הבלארוסית מתחרה בהתעמלות בגיל 41. רוכבת אופניים הולנדית שהתרסקה ממש לפני הניצחון. קוסובו מבטיחה מדליה ראשונה בתולדותיה. בטלוויזיה מראים נקודה מדהימה משולחן הפינג פונג, חבר מזכיר לו שהוא חייב ללכת לתחרות הרמת משקולות. בינתיים ברשתות החברתיות בישראל עדיין מתקיים ויכוח סוער, כשחובבי הספורט מתרעמים שנגזלת מהם הזכות לקטול את הספורטאים שהפסידו. "תנו לנו לבקר אותם בשקט", זה כל מה שהם מבקשים.

      מכונת קונדומים בכפר האולימפי, ריו 2016 (ספק 500 , פז חסדאי)
      "תחגוג את המשחקים האולימפיים, שים קונדום" (צילום: פז חסדאי)