פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      "בשביל אנמיקה": הפודיום, על הפיניש ההולנדי המרגש באופני הכביש

      הפנטזיה של אנמיק ואן ולוטן, מדליה אולימפית, התרסקה יחד עמה 10 ק"מ לסוף המרוץ בו הוליכה. בזמן שפונתה לביה"ח, חברתה אנה ואן דר ברחן קטפה זהב הולנדי ראשון למולדת. "הפודיום": על הפיניש המרגש באופני הכביש, ומעגל הקסמים של חוויית הצפייה הישראלית. צפו במשדר

      "בשביל אנמיקה": הפודיום, על הפיניש ההולנדי המרגש באופני הכביש

      כולכם מגזימים. בלה בלה בלה הוא ובלה בלה בלה היא. על כן, כדי לסכם את מה שעבר עלינו עד כה -- הספורטאים, המסקרים, המבקרים והעסקנים -- להלן מעגל הקסמים של החוויה האולימפית. בין ברזיל לישראל.

      מדליית זהב -- מירי: תירגע

      החוייה האולימפית (עיבוד תמונה)

      פודיום אנה ואן דר ברחן (עיבוד תמונה)
      ואן דר ברחן חוגגת (צילום: גטי)

      מדליית כסף: ההולנדיות על האופניים

      לו אנה ואן דר ברחן יכולה היתה לחלוק את המדרגה הכי גבוהה בפודיום, היא לבטח היתה מפנה מקום לחברתה ההולנדית אנמיק ואן ולוטן. אבל בזמן שוואן דר ברחן חגגה מדליית זהב ראשונה למולדת בריו 2016, הקולגה ואן ולוטן שכבה בבית החולים הקרוב, במחלקת טיפול נמרץ.

      הפודיום במרוץ אותו סיימה שני בלוך במקום ה-48 היה הכי צמוד שיש — ואן דר ברחן ההולנדית ראשונה, אמה יוהאנסון השבדית שנייה ואליסה בורגיני האיטלקייה שלישית. אחרי 136.9 קילומטרים — בין קופקבנה להרי האזור — שלושתן עצרו את השעון, אף הוא תשוש וחבוט, על שלוש שעות, חמישים ואחת דקות ועשרים ושבע שניות.

      המסלול של ואן ולוטן, בת 33 שנולדה בכפר… ולוטן, הסתיים עשרה קילומטרים לפני כן.

      רוכבת האופניים אנמיק ואן ולוטן (AP)
      הכל הלך כשורה עד התאונה. ואן ולוטן (צילום: AP)

      היא הובילה בבטחה לפני שהאופניים עשו ברוגז עם האספלט והגורל עשה ברוגז עם הטבע. ההתרסקות היתה מחרידה לצפייה. מן סלטה מעוותת, ונחיתה נוראית באיזור העורף. כל עוד המצלמות היו עליה, היא שכבה ללא ניע. באותן שניות המחשבות היו הכי רעות שיש, נכון לכתיבת שורות אלה הוציא הצוות הרפואי של המשלחת ההולנדית הודעה שהיא בהכרה ומגיבה. חדשות טובות יותר עדיין אין, כשהדיווחים שטפטפו בלילה דיברו על לפחות שלושה סדקים בעמוד השדרה.

      רק בשבת חיסלה הירידה הארורה של המסלול, חלק שנקרא Vista Chinesa Circuit'', את פנטזיות הזהב של האיטלקי וינצ'נזו ניבאלי. הוא התרסק, שבר את עצם הבריח וגמר את הסיפור. ואמש, זה היה תורה האכזרי של אנמיק.

      בקוורטט הולנדי שגויס למשימה, היה לא היתה צפויה להיות נערת הזהב. מריאנה ווס הגנה על תארה מלונדון 2012, אלן ואן דייק היתה אמורה להכתיב את הקצב. אבל כשהמרוץ חתר לסיום, ואן דר ברחן היתה בדבוקה השנייה, ומי בראש? ואן ולוטן. עבורה, היה מדובר בהגשמת חלום. היא התאהבה בכדורגל, שיחקה כמו פנאטית, אבל ב-2005, אחרי שני ניתוחי מניסקוס ועוד רצועה קרועה, הדוקטור הורה לה לעבור תחום. שחייה או אופניים, הציע. ההורים קנו לה יד-2 ב-250 יורו, ומדובר היה בתחילתה של ידידות מופלאה. שנה לאחר מכן הצטרפה למועדון, שנה לאחר מכן הפכה מקצוענית, ב-2010 פרצה לתודעה הבינלאומית וב-2012 זה שוב הגיע. ביש המזל האיום.

      בעיית דם ברגל, ניתוח שלא הלך כשורה, חמישה חודשים של רכיבה "עם רגל אחת", כדבריה. ואז הגיע הג'ירו ד'איטליה. גם אז היתה במיקום נהדר, בהרים ובטבלה, וגם אז זה נגמר בהתרסקות. היא שברה את עצם הבריח, ואיכשהו החלימה בזמן לאולימפיאדה בלונדון. "זה היה מרוץ נגד השעון", סיפרה על תקופת השיקום. "היה ברור לי שלא אוכל להיאבק על מדליה אולימפית, אבל היה לי גם ברור שלא אחמיץ את המשחקים". היא היתה שם, רכבה ועזרה למריאנה ווס ההולנדית לזכות בזהב. אנמיק סיימה במקום ה-14, באותו זמן של המקום הרביעי. "זה היה מאמץ קבוצתי", אמרה בסוף, אבל כמה ימים לאחר מכן, בקבלת הפנים הביתית, היא עמדה בצד וראתה את כל חבריה משוויצים ונושכים מדליות. אז החליטה: "אעשה הכול כדי לחזור עם מדליה אולימפית".

      המצב הבריאותי השתפר אט אט, אבל לקח לה זמן רב לחזור לכושר שיא. אתמול, למשל, זה היה יום נהדר. עד הבום.

      רוכבת האופניים אנה ואן דר ברחן (רויטרס)
      ניצחון מרגש. ואן דר ברחן (צילום: רויטרס)

      האמריקאית מארה אבוט היתה הראשונה ליהנות מההפקר. ממצב של סגנות, לפתע הזהב נראה בכיס. מאחוריה רכבו הטריו ההולנדי-שבדי-איטלקי. ואן דר ברחן דהרה את הירידה כשלפתע קלטה את החברה שלה מוטלת בין כביש ליער, אופניה מרוסקות לצדה. היא קפאה לכמה שניות, כך סיפרה אתמול לאחר המרוץ. "עברו כמה שניות לפני שבכלל הצלחתי לזוז שוב", אמרה. עד שהיא שמעה את קולה של השבדית יוהאנסון, שהיתה מטרים ממנה. "קדימה", צעקה לה, "בואי נעשה את זה בשביל אנמיקה".

      השלישייה האירופית דהרה את המשך הירידה המסוכנת אל עבר המשטח המישורי שבסוף המסלול. האמריקאית אבוט בראש, אבל דועכת. 500 מטרים לסוף, פתאום, אפסו כוחותיה. הטריו צמצם פערים. קו הסיום כבר בעין. "ידעתי שאין לי כוח ספרינט כמו של יוהנאסון", שחזרה ואן דר ברחן בת ה-26, "אז אמרתי לעצמי שאני חייבת להאיץ עכשיו". היא האיצה כל הדרך למדליית הזהב הראשונה של הולנד במשחקים האלה. אבוט, שהוליכה מאז נפילתה של ואן ולוטן, סיימה ארבע שניות ממדליה. ווס ההולנדית סיימה תשיעית.

      דקות לאחר הגונג של ואן דר ברחן עדיין לא היה ידוע גורלה של ואן ולוטן. האלופה, שבעצמה התרסקה באליפות העולם של 2014, לא ידעה מה לומר. "אני שמחה על הזכייה, אבל עדיין בהלם. לראות אותה כך… אני דואגת לה. מדליית הזהב היתה בידיים שלה".

      רחמים על אנמיק. מה היא חושבת, עד כמה שבורה, ואיך תגיב בעוד קבלת פנים בה תראה מדליות תלויות סביב צווארן של אחרות. עד כמה תנוחם מכך ש"זה הישג קבוצתי", האם יישאר כוח, בגיל 33, להמשיך ולפדל לעבר הפנטזיה?

      בינתיים, העיקר הבריאות.

      פודיום פלאביה סאראייבה (עיבוד תמונה , גטי)
      גנבתם לה חצי סנטימטר. פלאביה (צילום: גטי)

      מדליית ארד: 1.33 מ', 32 ק"ג

      כל העולם התענג אתמול מביצועיה של המתעמלת האמריקאית סיימונה ביילס הקטנה-גדולה ושל חברותיה במוקדמות, אבל לברזילאים ביציעים היה מקור גאווה משלהם. קטן הרבה יותר. פלאביה סאראייבה, בת 16, מתנשאת — כן, מתנשאת — לגובה של 1.33 מטר ושוקלת 32 ק"ג. היא נהנתה מפריצה בינלאומית בשנה שעברה, עם 5 מדליות זהב באליפויות עולם. "אני 1.33 סנטימטר וחצי", התעקשה לקראת תחרות בשנה שעברה. דיאנדרה ג'ורדן, למשל, גבוה ממנה ב-78 סנטים. כילידת ריו, היא החלה להתאמן בגיל 9 והיתה חלק מפרויקט מקומי למען משפחות מעוטות יכולת. המתקן הכי טוב שלה הוא הקורה. עוד תשמעו ממנה.

      הנה, אגב, השוואה עם אתלט אחר, גבוה יותר.

      orenjos@walla.co.il

      פלאביה סאראבייה, מתעמלת ברזילאית (צילום מסך)