בבוקר שאחרי המדליה בה לא זכה, שגיא מוקי כבר התחיל לעכל את הלילה שעבר עליו. "אני מניח שייקח עוד זמן להבין לגמרי מה עברתי פה, אבל אני גם די מפוכח להבין שהיה כאן משהו גדול ושאני צריך עכשיו לתת לגוף שלי קצת לנוח", אמר.
עוד בנושא:
שגיא מוקי בכה: "מקווה שלא אכזבתי אף אחד"
אמו של שגיא מוקי: "הוא היה פצוע, הסתרנו את זה"
המאמי הלאומי: יניב טוכמן, שליחנו לריו, על ההופעה של שגיא מוקי
אין מדליה: שגיא מוקי הפסיד בקרב על מדליית הארד
קיבלת גב גדול מהישראלים ביציעים.
"חבל על הזמן. יש לנו כאן קהל מאוד איכותי שמעודד את הנבחרת. שמעתי אותם לאורך כל הקרב. זה מאוד כיף שהם ליוו אותי כך בריו".
אתה ג'ודוקא שחי על איפונים ולא הצלחת לגמרי ליהנות מהם כאן?
"נכון. חלק מהתרגילים שלי לא הלכו עד הסוף כי קצת פחדתי להיפצע תוך כדי הקרב".
בטח רצית גם לשמח את אורן סמדג'ה.
"יש לי מאמן שזה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש. מגיל 4 אנחנו יחד והוא תמיד מאמין בי. אני כל כך שמח שיש לי אותו".
באיזה גיל התחלת לחלום על אולימפיאדה?
"אורן דיבר איתי על אולימפיאדה מגיל צעיר מאוד. אבל רק כשהייתי בן 16 והתחלתי לצאת לקרבות בכל העולם, קלטתי שאני יכול לעשות את זה ולהגיע יום אחד למשחקים האולימפיים. הלכתי עם אורן עד הסוף והוא הלך גם איתי עד הסוף. יש בינינו הבנה עיוורת".
מה הקטע של שתי הקפיצות שאתה עושה לפני כל קרב?
"זה מנהג או דרך התעוררות. אני גם שואג ופותח את הפה כדי לעורר את הפנים".