אוי דוידוביץ': על היום הכי מאכזב בקריירה של מעין דוידוביץ'

אנס בות'ה, סבתא רבא בת 74 מדרום אפריקה, היא זו שעומדת מאחורי סיפור ההצלחה של ווייד ואן ניקרק. זה בלתי נתפס אבל בות'ה היא זו שגילתה את ואן ניקרק כשהיה בסך הכל תיכוניסט בן 18 וסיים במקום הרביעי בתחרות ארצית בדרום אפריקה בריצה ל-200 מטר. "בזכותה הגעתי לשבירת שיא העולם", אמר ואן ניקרק במסיבת העיתונאים באצטדיון אחרי שבירת השיא כשרק העיתונאים מדרום אפריקה ועכברי האתלטיקה מרחבי העולם יודעים למי הוא מתכוון. "היא שומרת אותי, היא יודעת מה אני צריך, לה אני הכי מסור".

ואן ניקרק גם הפתיע כשסיפר שהניצחון של ליברפול על ארסנל 3:4 נתן לו דחיפה אדירה. "אני כל כך אוהב את ליברפול וברגע שהם ניצחו, הייתי מאושר וזה נתן לי כוח נוסף לעשות מה שעשיתי".

עוד בנושא:
לא ייאמן: שיא עולם לווייד ואן ניקרק ב-400 מטר עם 43.03
מייקל ג'ונסון "עצוב", בולט מזמין את ואן ניקרק לדו קרב: התגובות
בולט שוב עשה היסטוריה: "עוד שתי מדליות זהב, ואהיה בן אלמוות"
כל מה שקרה הלילה: דימה קרויטר הודח, אוסטרליה שוב הרשימה

הברזילאים לא האמינו כשוואן ניקרק שבר את השיא של מייקל ג'ונסון מ-1999. זו הייתה בדיוק שעת ההמתנה ליוסאין בולט שהריצה שלו ל-100 מטר תוכננה בדיוק אחרי ה-400. כל מי שהיה באצטדיון חיכה כבר לג'מייקני ואז הגיע ואן ניקרק. הוא רץ במסלול מספר שמונה, הכי קשה שיכול להיות לרץ 400 מטר. אתה לא רואה את היריבים בגב שלך מהמסלול הזה. "רצתי את הריצה הזו כמו עיוור", הודה. "בסוג של עיניים עצומות. כשחציתי את הקו לא ידעתי שאני המנצח אבל אז נפתחו העיניים והתוצאה הזו היא עדות לכך שיש אלוהים בשמיים. כרעתי על ברכיי והודיתי לו".

בות'ה הקשוחה בנתה לוואן ניקרק את הקריירה, אבל העיתונאים כאן באצטדיון סיפרו שהנסיעה שלו להתאמן עם יוסאין בולט בג'מייקה הקפיצה אותו מדרגה אחת נוספת. בולט פרגן לאתלט הצעיר ואמר: "המאמן שלי כל הזמן אמר לי שאם יש מישהו שישבור את השיא של מייקל ג'ונסון זה ווייד ואן ניקרק. יש לו הכל - מהירות, כוח. כשהוא התאמן איתי במשך שבועיים ראיתי את זה והבנתי כמה פוטנציאל טמון בבחור הזה. אני שמח בשבילו והוא יכול להיות שמח שאני לא בחרתי לרוץ 400 כי אם הייתי הולך על ה-400 אני הייתי מחזיק בשיא העולם", נתן את הפאנץ' כפי שרק בולט יודע.

אין טקס מדליות יפה יותר מזה של השייט. השמש של ריו על סף שקיעה במפרץ גוואנברה, הפודיום ניצב מטרים מהמים. מימין הר הסוכר מתוק מתמיד והקרוניות שעל הרכבל שלו עולות ויורדות. בשמיים מסוקי הצילום ושבעה קציני חיל הים הברזילאי שאחראים על הדגלים. חלקם לבושים לבן, האחרים בשחור. תלבושות ייצוגיות של הצי. אי אפשר לבקש תמונה ציורית יותר כשאתה מקבל כאן מדליה.

מעין דוידוביץ' נכנסה למיקס זון של התקשורת בסמוך לפודיום והקדישה זמן לכולם, למרות שהיא לא אוהבת לדבר יותר מדי. כשסיימה, טקס המדליות כבר החל. על הגדר המפרידה בין אזור המדליות לפס החוף בו יכולים הצופים לעמוד, עמדה ידידה קרובה שבאה לתמוך, מחזיקה אצבעות למדליה אולימפית של הגולשת הישראלית.

עוד בנושא:
אכזבה למעין דוידוביץ': סיימה את שיוט המדליות תשיעית, לא זכתה במדליה
דוידוביץ' מאוכזבת: "עדיין לא מעכלת, האמנתי שאני מסוגלת להיות על הפודיום"
חנה קנייזבה מיננקו קבעה 14.68 וסיימה חמישית בגמר הקפיצה המשולשת

דוידוביץ' קלטה אותה וניגשה לתת נשיקה בין ברזלי הגדר. המבט שלה לא הצטלב לרגע עם הסינית והצרפתייה שבדיוק קיבלו מדליות. כמה שהיא קרה, מחושבת ומציבה רגליים חזקות על הקרקע, הכאב היה גדול מאוד. משקפי השמש הסתירו את מבט העיניים. קולה לא נסדק לרגע, אבל כשדיברה על כמה רצתה לצאת מריו עם משהו ביד, היה בה סוף סוף הרבה רגש. "אני אוהבת את ריו ואמשיך לאהוב אותה למרות שאני עוזבת אותה בלי מדליה", אמרה. "הייתי קרובה. קרובה מאוד". אחר כך תפסה את עצמה לשנייה והסכימה עם אחת השאלות שהופנו אליה. "זה נכון שאני באחד הענפים הכי קשים באולימפיאדה. יש כאלה שגומרים תוך כמה שניות. אני מתחרה ארבעה ימים ואחרי 12 שיוטים, צריכה לקוות להיות בשיוט הגמר. זה באמת הרבה, אבל זה מה שבחרתי ואת זה אני הכי אוהבת. אקח חופש ארוך לנוח ואחזור לקראת טוקיו 2020. אנסה שוב באולימפיאדה הבאה".

אחד הפושים של אתרי האינטרנט מסר לקוראיו הודעה כי ישראל מאוכזבת אחרי שדוידוביץ' לא השיגה מדליה. ישראל רשאית אולי להיות מאוכזבת אבל רק אחרי דוידוביץ'. כמה באמת עוקבים אחרי השייט והגלישה לאורך כל השנה? הענף שהביא לנו את גל פרידמן ושחר צוברי עם שלוש מדליות, אחת מזהב, לא מדבר אל חלקים מאוד גדולים בציבור חובבי הספורט והאמת היא שאפשר גם להבין. שייט כמו קליעה למשל רואים דרך מסך הטלוויזיה. מי שיכול, עלה על סירה והתקרב אל הגולשות, אבל רוב הכיסאות בחדר התקשורת במרינה דה גלוריה היו תפוסים בזמן שעל המסכים הוקרן השיוט ואלמלא המספרים שהצביעו על מיקום הגולשות, העין לא הייתה יכולה לפענח מה בדיוק שט על המים.

צוברי עשה את המהפך בבייג'ינג דווקא ביום של שיוט המדליות. לי קורזיץ בלונדון 2012 ודוידוביץ' כאן בריו לא עמדו בלחץ של היום הכי חשוב בקריירה שלהן. אבל עם מדליה או בלי מדליה האכזבה והכאב צריך להיות קודם שלהן. אנחנו מקסימום יכולים לתפוס טרמפ.