בווידאו: שיחה עם גל נבו מאולפן וואלה! NEWS
אחרי ימים ארוכים, מלאי כישלונות, שכבר כונו בתקשורת ההודית כ"בצורת המדליות", ביום רביעי המתאבקת סקשי מאליק הייתה זו שהביאה למדינה את המדליה הראשונה שלה בריו, אחרי שזכתה בארד בקטגוריית המשקל של עד 58 ק"ג. היא המתאבקת הראשונה בתולדות הודו שזוכה במדליה, והייתה האישה הרביעית בלבד מהמדינה שעומדת על הפודיום. על פי הדיווחים, החגיגות סביב ביתה בכפר הקטן בצפון המדינה נמשכו כל הלילה, לכבוד "האישה שהצילה את כבוד המדינה".
והיא לא לבד. פי.וי סינדו בת ה-21 הפכה אתמול להודית הראשונה שזוכה במדליית כסף במשחקים האולימפיים, אחרי שהפסידה בגמר הבדמינטון לאלופת העולם קרולינה מרין, אחרי קרב ארוך ודרמטי שנמשך 84 דקות. ביום ראשון דיפה קרמקאר, המתעמלת הראשונה בתולדות הודו במשחקים, פספסה מדליה היסטורית כשסיימה במקום הרביעי על סוס הקפיצות, אבל "כבשה את לב ההמונים", כפי שתוארה ב"אינדיה אקספרס". כמו כן, לליטה בבאר הפכה להודית השנייה בלבד שמעפילה לגמר אולימפי באתלטיקה, כשסיימה עשירית בריצה ל-3,000 מכשולים, ו-ואדיטי אשוק רשמה הצלחה בתחרות הגולף במשחקים. הודו, מדינה של 1.2 מיליארד אנשים, כמעט חמישית מהעולם, קרטעה עד עתה במשחקים, אבל שוב רואה איך נשים מככבות על הפודיום, ובראש הכותרות. במדינה כל כך שמרנית (שזו לא פעם מילה מכובסת לפרימיטיבית), זה לא מובן מאליו.
תופעה נפוצה בחלקים נרחבים בהודו היא בדיקות בהיריון על מנת לגלות את מין הילוד. ברירת המחדל היא זכר או הפלה. על אף שהממשלה מנסה להילחם בתופעה, ב-2011 דווח שבהודו יש רק 940 נשים על כל 1,000 גברים. מאליק בת ה-23 גדלה במדינת הרייאנה, בצפון הודו, מחוז שבן היחס עומד על 879 נשים על כל 1,000 גברים. בכפר שלה היחס נמוך עוד יותר. היא החלה להתאבק לפני 12 שנה, במדינה שעד 2002 אסרה על בנות להתאמן עם בנים. בכפר הזהירו את הוריה ש"ככה הבת שלהם אף פעם לא תמצא שידוך". השבוע אבא שלה נזכר איך נהגו להקניט אותו, איך אמרו לו ש"מה פתאום גם בנות מתחילות להתעסק בהיאבקות?", אבל עכשיו "אותם אנשים בדיוק באים ומברכים אותי על המדליה".
זו הייתה בסך הכל המדליה ה-25 בתולדות הודו, מדינה חולת קריקט שמקרטעת בכל השאר. לא מדובר בפריצת דרך, נשים ייצגו את הודו לראשונה במשחקים בהלסינקי ב-1952, בלונדון נשים זכו בשתיים מתוך שש המדליות של המדינה, אבל סיפורה של מאליק לא רק מהווה תזכורת לעד כמה קשים ומורכבים חייהן של נשים בהודו, אלא מעורר שוב את הדיון על דבר בסיסי ואלמנטרי: "הזכות של נשים להיוולד".
הזמרת סונה מאהפרטה צייצה ש"הרייאנה מפורסמת בהרג תינוקות ממין נקבה, עכשיו סאליק ניצחה כנגד כל הסיכויים ולימדה את הודו שיעור". כוכב הקריקט וירנדר סוואג ניסה להפגין פמיניזם כשצייץ ש"מאליק היא תזכורת למה שיכול לקרות אם אתה לא הורג את בתך התינוקת: כשהמצב נהיה קשה הבנות הן אלה שהצילו את הגאווה שלנו", אבל התגובות לדבריו הכניסו דברים לפרופורציה: "אל תשתמש בהן כדוגמה למלחמה בתופעה, נשים לא חייבות להיות הישגיות כדי לקבל את הזכות לחיות", הגיבה לו חברת פרלמנט.
האתר "thenewsminute" הזכיר ציטוטים ישנים של פוליטיקאים - כאלה שכינו נשים כ"עול", הזהירו אותן ש"לא לצאת מהבית ללא השגחה" ודרשו מבנות "להתלבש צנוע כדי לא להיאנס" וסיפק תשובה הולמת: על כל דרישה להתלבש בצניעות, מופיעה תמונה של המתעמלת בבגדי גוף צמודים. על כל איסור לנשים לרקוד, מופיעה תמונה של "צעד גאוני על מגרש הבדמינטון". על כל דרישה לכסות את הפנים והראש, מופיעה תמונה של מאליק חוגגת, בפנים חשופות, קורנות מאושר.
ההישג של מאליק הוא עוד סיפור סינדרלה קלאסי למשחקים האולימפיים, עוד אגדה מעוררת השראה, עוד ילדה שניצחה כנגד כל הסיכויים. היא סיפרה שהחלה לעסוק בהיאבקות "רק בגלל שכל חיי חלמתי לבקר במדינה אחרת. לא ידעתי מה זה אולימפיאדה, אליפות אסיה, מבחינתי חשבתי רק על דבר אחד: אני צריכה להתאבק כדי לטוס. התאמנתי בתקווה שיום אחד אעלה על מטוס". אגב, אחרי הזכייה חברת התעופה אייר אינדיה העניקה לה במתנה שני כרטיסי טיסה חינם במחלקת העסקים, אבל גם ההצלחה והמענקים לא ישנו את העבר, את הרקע, את המסע שעברה.
בגלל שהייתה היחידה בכפר שעסקה בענף, היא התחרתה מול בנים. "הילדים שלמדו היאבקות עשו את זה כדי להתחזק פיזית, אולי כדי שיגייסו אותם למשטרה או לצבא, אבל היא פשוט רצתה להיות מתאבקת", מספרת אמא שלה. אביה מספר ש"היא עבדה קשה, התאמנה מהבוקר עד הלילה, היא הבטיחה לי שתביא מדליה, ועכשיו עשתה את זה. היום היא כבר הבטיחה לי שב-2020 היא תביא זהב". מאז יום רביעי בלילה, דלת הבית שלהם פתוחה. מבקרים לא מפסיקים לזרום לברך. ראש הממשלה והנשיא כבר התקשרו לברך, אבל במשפחה לא נסחפים. אמא שלה טוענת ש"הילדה השלימה תואר ראשון בהנדסה, אני רוצה שתעשה תואר שני. הרשיתי לה למשך שנה להתעסק רק בהיאבקות בגלל המשחקים, אבל עכשיו היא חייבת לחזור ללימודים".
מעבר להצלחות הספורטיביות, מדובר בשתי ספורטאיות נחושות במיוחד, שאפתניות מאוד, אולי בגלל נסיבות חייהן. סינדו, הספורטאית ההודית הצעירה אי פעם שזוכה במדליה, לא הסתנוורה יותר מדי אחרי ההפסד בגמר ואמרה ש"רציתי מדליית זהב. זו הייתה המטרה שלי, מדליה אולימפית, אבל רציתי את המקום הראשון". הן נטולות פחד. קרמקאר מבצעת על סוס הקפיצות את תרגיל פרודונובה, אחד המסוכנים שיש בהתעמלות, בניסיון ללכת עד הסוף. מאליק חזרה מפיגור 5:0 לניצחון 5:8 דרמטי בדרך למדליה, וסינדו ניצחה 11 נקודות רצופות כדי לחזור מפיגור ולהעפיל לגמר הבדמינטון. "יש להן קילר אינסטינקט, הן לוקחות סיכונים, אף פעם לא מוותרות", כתבה עליהן ג'יידיפ וארמה, עיתונאית ותסריטאית, "זה לא צירוף מקרים, נכון? קורה פה משהו, והוא מעבר לגאווה, מעבר לנשיות, מעבר לספורט".
כי כמו תמיד בתקופה הזו, כולם מקווים לניצחון של הרוח האולימפית, אבל לפעמים נדמה שמדובר במונח ערטילאי, שמשמעותו לא ברורה. אולי הכוונה היא לדבריה של אמה של המתאבקת המדליסטית, שאומרת ש"הסלוגן של הממשלה זה 'הצל את הילדה, הענק חינוך לילדה', אבל אני מקווה שמעכשיו גם 'תן לילדה לשחק' יהפוך למציאות".