וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"אדם נורמלי, אבל מפלנטה אחרת"

אלכסנדר סוחורוקוב הרוסי, שהפסיד למייקל פלפס במשחה ה-4X200 שליחים, מנסה להסביר את הספורטאי הגדול בתולדות האולימפיאדות

הסיפור הגדול של האולימפיאדה עד עכשיו הוא, ללא ספק, מייקל פלפס. לעתים רחוקות ספורטאים שמגיעים עם תקוות כל כך גדולות לאירועים גדולים מצליחים גם לקיים, אך במקרה של השחיין האמריקאי המדהים, כל תקווה שתלו בו היתה מוצדקת, והתבררה כנכונה. פלפס הפך היום (רביעי) בבוקר לספורטאי הגדול בתולדות האולימפיאדה, כשגרף את מדליית הזהב ה-11 שלו במספר, הישג חסר תקדים, ואנחנו רק באמצע התחרות.

פלפס, רק בן 23, ניצח ב-200 מטר פרפר ("תחת הנסיבות זה לא רע", אמר לאחר מכן), ומיד אחר כך עזר לנבחרת השליחים האמריקאית ל-4X200 חופשי לקחת מדלייה מוזהבת נוספת.

המטרה הבאה של השחיין הנפלא תהיה לשבור את שיאו של מארק ספיץ, שעומד על שבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת. "אין לי מילים", אמר השחיין המופלא, "בתור ילד תמיד רציתי להיות באולימפיאדה, ולהיות הספורטאי המעוטר ביותר זה כבוד גדול, שם תואר מגניב. נותרו לי שלושה מקצים, ועדיין נשאר לי דלק במיכל", הוסיף פלפס בהסתכלות אל העתיד.

סיימון ברנט, שחיין בריטי, ניסה להסביר את התופעה המדהימה. "הוא מהעתיד. אבא שלו בנה מכונת זמן". אלכסנדר סוחורוקוב הרוסי, חלק מהנבחרת הרוסית שסיימה שניה במשחה השליחים, בנה תיאוריה משלו: "הוא בסך הכל אדם נורמלי, אבל מפלנטה אחרת". בימים האחרונים, זה לא נשמע בלתי הגיוני.

"אין עוד ספורטאי שיכול לנצח בדרך בה הוא מנצח" הוסיף מאמן הנבחרת האמריקאית, אדי ריס, "הוא לא רק מנצח, הוא גם מרסק שיאי עולם. זה מדהים".

מאמנו במשך שנים של פלפס, בוב באומן, הסביר: "ההופעות של מייקל קשורות הרבה מאוד לרגשות שלו. באופן כללי אנחנו מנסים לאפשר לו להתאמן פחות ולהשאיר אותו שמח. באתונה מייקל היה צעיר, אולי צעיר מדי מכדי להבין מה זה אולימפיאדה". פלפס אישר את הדברים הללו כשאמר: "אני נהנה. אף פעם לא הייתי כל כך רגוע. אני חושב שאני ככה גם בגלל שכבר הייתי במצב הזה בעבר".

פלפס פתח את משחה ה-200 מטרים פרפר בסערה, אבל בשלבים מסויימים נראה היה שהוא מעט נחלש, כשלאסלו צה מתקרב אליו. "לא יכולתי לראות כלום ב-100 המטרים האחרונים", הסביר הפנומן מאוחר יותר, "כשהמשקפת שלי התמלאה במים לא היה לי מה לעשות, הייתי צריך להמשיך לשחות. ניסיתי לראות משהו, לראות את סימון ה-T אחרי 150 מטרים כדי לכוון טוב את הפנייה שלי, אבל לא ראיתי כלום. בניתי על כמות הנשימות וככה קיוויתי לדעת איפה אני נמצא. שחיתי גרוע יותר ויותר ככל שהתחרות התקדמה. יכולתי לעשות תוצאה טובה יותר, אבל תחת הנסיבות התוצאה לא הייתה רעה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully