אני, אגדה

קונסול ג'מייקה לוואלה! ספורט: "הוא הכוכב הכי גדול שלנו מבוב מארלי". אדריאן יוטר: "הוא יכול להיות נשיא המדינה". 44 קמ"ש, 5 בירות, שיאים, צ'יפס, מכות מאבא, צרות למאמן. רגע לפני גמר ה-100 האחרון שלו באולימפיאדה, זמן טוב להיזכר במסע המרהיב בעקבות אגדת בולט

זה היה יכול לקרות בריו או בבייג'ינג, בלונדון או בברלין, או אפילו בהדר יוסף. ואולי זה בכלל היה צריך לקרות בקינגסטון שבג'מייקה. ריצת הגמר ל-100 מטרים של כל הזמנים באצטדיון אחד; שמונה התוצאות הטובות בהיסטוריה, זו מול זו, כתף אל כתף, ראש בראש. יוסאין בולט היה זוכה במדליית הזהב, הודות לשיא העולמי שלו (9.58 שניות). הוא היה גורף גם את הכסף, בזכות השיא האולימפי שהשיג (9.63). ולצד יוסאין ובולט, על הפודיום היה ניצב אחד, יוסאין בולט, עם מדליית הארד, שאותה היה חולק עם טייסון גיי ויוהאן בלייק (9.69).

וזה, כנראה, אומר הכל על האיש שהפך לגדול האתלטים אי פעם. שהפך בעיני רבים, לגדול הספורטאים בתולדות האנושות. לפני 12 שנים, בהופעת הבכורה שלו במשחקים האולימפיים, הוא הודח כבר בסיבוב המוקדמות הראשון ב-200 מטרים. אחר כך, בשתי האולימפיאדות הבאות, זכה בשש מדליות זהב והיה הראשון והיחיד שהשלים דאבל טריפל: בבייג'ינג 2008 ובלונדון 2012 ניצח בריצות ל-100 ול-200 מטרים והצעיד גם את רביעיית השליחים של ג'מייקה לניצחון ב-100*4. אף אחד מעולם לא שחזר את ההישג הזה.

ב-21 באוגוסט, כשהלפיד האולימפי יכבה והמסך יירד מעל המשחקים בריו דה ז'נרו, יחגוג יוסאין בולט את יום הולדתו ה-30, וייפרד מהמפעל שהפך לרחבת הריקודים הפרטית שלו. כבר לפני שלוש שנים הכריז שהאולימפיאדה ב-2016 תהיה הופעת הפרידה שלו מהמסלול. אחר כך, בעקבות לחצים שהופעלו עליו, הוא ריכך מעט את ההודעה והצהיר שייתכן כי ירוץ גם באליפות העולם בשנה הבאה בלונדון. לפני שבועות ספורים הודה: "אני עדיין נהנה מהנסיעות, מהתחרויות, מכל מה שמסביב, אבל האימונים רק הולכים ונהיים יותר קשים וכואבים. אם אמצא את הדרך להתאמן פחות, אבל לשמור על רמה גבוהה ולהישאר בצמרת, אולי אמשיך לרוץ. המאמן שלי אמר שאני חייב להפסיק לדבר כל הזמן על הפרישה".

כך או אחרת, מהבמה האולימפית הוא ייפרד באופן סופי בריו. ובולט, כך נראה, לא מגיע במצב אופטימלי. בחודש שעבר, במהלך המבחנים של ג'מייקה לאולימפיאדה, הוא קרע את שריר הירך האחורי ולרגע נדמה היה שהשתתפותו במשחקים מוטלת בספק. אבל הוא יהיה שם. והמטרות שלו ברורות. "כן, אומרים לי שאני אגדה, ואני באמת אגדה, אבל זה בגלל שהזיכרונות ממני עדיין טריים", טען לאחרונה בראיון ל"טלגרף" הבריטי. "עוד ניצחון באולימפיאדה באמת יהפוך אותי לאגדה של ממש".

"אני רוצה שיזכרו אותי", הסביר בולט. "אנשים בכל העולם מדברים כל הזמן על ספורט. ועל מי הם מדברים? על מייקל ג'ורדן, על מוחמד עלי, על פלה. אני רוצה להצטרף אליהם. שידברו גם עליי. החבר'ה האלה הטביעו חותם על ההיסטוריה. וגם אני רוצה להיות שם".

מתחרה רק בעצמו: יוסאין בולט חתום על שלוש התוצאות הטובות אי פעם בריצת מאה מטרים

הדמיית תלת מימד: עודד הראל

ב-15 באוגוסט, בשעה 04:25 לפנות בוקר לפי שעון ישראל, צפוי בולט לזנק שוב לעבר המטרה הנכספת בגמר ל-100 מטרים. אף שהריצה כולה תסתיים בתוך פחות מעשר שניות, ברחבי ג'מייקה יצפו אלפים בשידור מריו על גבי מסכי ענק, כי בשבילם מדובר באירוע לאומי. "בשביל הג'מייקנים, יוסאין הוא גיבור לאומי, הוא הכוכב הכי גדול שיצא מכאן מאז בוב מארלי", מספר איינסלי הנריקס, קונסול הכבוד של ישראל בג'מייקה, בשיחה מהבירה קינגסטון.

"כשיוסאין עולה למסלול ומתחרה, כל המדינה משותקת, הכל נעצר ואין אחד שלא צופה בו", מספר הכדורסלן הג'מייקני אדריאן יוטר, ששיחק בעבר בהפועל תל אביב, במכבי ראשון לציון ובהפועל אילת. "הוא קונצנזוס בג'מייקה, כולם אוהבים אותו, ואם רק היה רוצה, הוא גם היה נבחר לנשיא המדינה. הוא מקור השראה לכולם, בעיקר לדור הצעיר שמביט עליו בהערצה. הרבה ילדים מבינים בזכותו שדרך הספורט הם יכולים לסדר לעצמם עתיד טוב יותר".

יוטר, שמתגורר כיום במיאמי ומשחק בווילרבאן הצרפתית, עזב את ג'מייקה בגיל עשר, אבל נותר מחובר לשורשיו ולפני שלוש שנים עוד הופיע במדי נבחרת הכדורסל הלאומית. "אם בולט לא יזכה הפעם בזהב, אנשים יהיו עצובים, אבל ככה זה בספורט, כנראה אי אפשר תמיד לנצח. כולם ימשיכו לאהוב אותו וכולנו עדיין נהיה גאים בו. הוא עשה כל כך הרבה בשביל המדינה".

בעיני רבים, בולט עדיין נותר בגדר תעלומה. בזמן שיריביו הגדולים לא מפסיקים לעבוד ולהזיע, לשמור על תזונה קפדנית ולהילחם בהרגלים ובפיתויים כדי להפיק מעצמם את המיטב, הוא לוקח את החיים - ובעיקר את עצמו - בקלות. הוא מסוגל "לפרק חמישה בקבוקי בירה גינס בערב", כפי שהעיד על עצמו; הוא חובב מושבע של אוכל מטוגן, ובעבר סיפר: "אני שותה קולה ומנסה לחתוך את המטוגנים מהתפריט, אבל לפעמים אני מוותר לעצמי. אני לא מספר לאף אחד. בסוף השבוע, אם אני מרגיש שבא לי אוכל מטוגן, אז אני אוכל. זה בסדר, מדי פעם"; הוא מנהל זוגיות חשאית כבר שנתיים, ומסרב לחשוף פרטים על חברתו. "אני אתחתן, אבל רק בגיל 35", הוא מצהיר, אך מודה באותה נשימה כי "לא מעט נשים ממש זרקו את עצמן בפניי, ובמצבים כאלה קשה לך להגיד 'לא'".

גוף של אלוף עולם

בולט אינפוגרפיקה

השוני שלו בולט ומפתיע, בכל פעם מחדש, בשניות שלפני הזינוק למקצי הגמר. הכרוז באצטדיון עובר אצן אצן ומציג אותו, והמתחרים נראים לעיתים על סף התמוטטות עצבים. הם חיוורים, מתוחים, ממלמלים לעצמם מנטרות ששיננו מראש, משתדלים לצאת ידי חובה ולהניף יד לעבר הקהל, אבל לא מצליחים להסתיר את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכם. ובולט, הוא בשלו: קורץ למצלמה, מפלרטט עם האוהדים, מפריח נשיקות באוויר, משליך קונוסים, פותח מטריות דמיוניות כשיורד גשם ופשוט נהנה. מהמעמד, מהריצה, מההתלהבות סביבו. רבים רואים בזה יהירות, שחצנות והתרברבות, אבל לו יש הסבר אחר.

"כשאני מגיע לגמר, אני צריך רק להירגע. אני עובד כל כך הרבה זמן על הזינוק, על הריצה, על כל הפרטים, וכשאני במעמד עצמו אני פשוט בא לרוץ. אם אני אגיע לשם ואתחיל להרהר אם אני צריך לעשות כך ואחרת, אני אחשוב יותר מדי, ושם אתחיל לבצע טעויות. פעם אחת לא הייתי מרוכז, ושילמתי על זה ביוקר, כשפסלתי בזינוק לגמר אליפות העולם ב-2011".

בולט מגלה שחלק מהמעשים הללו מתוכננים מראש. "חברים שלי נותנים לי רעיונות מה לעשות לפני או אחרי הריצה. לפעמים אני אומר לא, ולפעמים אני אומר 'היי, זה די מגניב'. תלוי בוייב. הקהל אוהב תמיד לחשוב מה יקרה הפעם, ולפעמים אני לא עושה כלום. אני לא רוצה לעשות דברים בלי השראה, או משהו מטופש. אנשים צריכים להבין שזה חלק מלהיות ג'מייקני. זה העם שלנו. ככה אנחנו. אנחנו אוהבים ליהנות, לרקוד, לחגוג, לשתות, לצחוק. זה שונה מתרבויות אחרות".

יש עוד אקט אחד, רציני יותר, שעליו הוא לא מוותר לפני ההתכופפות לעבר אדן הזינוק: הוא מצטלב ומסתכל לשמיים. זאת לא העמדת פנים. בולט התחנך על פי האמונה הנוצרית האדוונטיסטית, ועדיין הולך לכנסייה. "בערב שלפני מירוץ אני תמיד מתפלל. אני מבקש הגנה ועזרה מהאל שאעשה את המיטב".

קאבר סטורי יוסיין בולט (AP)
(צילום: AP)
אילוסטרציה

"בולט וסמים? זו תהיה מכת מוות לספורט"

הקריירה הנוצצת של יוסאין בולט מצליחה לטשטש את מצבו העגום של ענף האתלטיקה: ב-30 השנים שקדמו להגעתו, כל מנצחי הגמרים האולימפיים ב-100 מטר (פרט לדונובן ביילי ב-1996) הסתבכו בפרשיות סמים. שבעה משמונת אלופי העבר היו מסוממים, ולא נראה שהתופעה הזו עומדת לחלוף מן העולם.

בולט הוא אולי הספורטאי שנבדק הכי הרבה פעמים, ומעולם לא נתפס, אבל העננה שם, והיא לא הולכת לשום מקום. "אין לי בעיה להיבדק כל הזמן. בשנה שעברה, באליפות העולם בבייג'ינג, בדקו אותי כל יומיים, ואנשים לא הבינו איך זה לא מרגיז אותי. אבל היי, זאת העבודה של הוועד למלחמה בסמים. משלמים לנו בשביל להתחרות, וצריך לדאוג שהספורט יהיה נקי.

בזכות טכנולוגיות חדישות, ניתן כיום לזהות שימוש בחומרים אסורים גם בדיעבד ומאיר איינשטיין חושש מהיום שבו הכל עלול להתפוצץ. "אני מאוד מקווה שאצל בולט זה לא יקרה. אם דבר כזה יתברר, זה יהיה אסון. מכה איומה. מכת מוות לספורט".

שדר הטלוויזיה מאיר איינשטיין היה בעמדת השידור כשבולט גרף את מדליות הזהב בזו אחר זו. הוא צפה בו מקרוב, ראה כיצד הוא מתנהל איך הוא מתנהג ונשבה בקסמו. כל כך נשבה, עד שבסיום הגמר האולימפי בלונדון ב-2012 צעק למיקרופון "יוסאין בולט, אני אוהב אותך", וביקש סליחה מאשתו ומבתו. "מעולם לא אמרתי דבר כזה על ספורטאי אחר", מספר איינשטיין, "אבל בולט הוא מיוחד. לשדר אותו זאת חוויה בכל פעם מחדש".

"התוודעתי לקסם שלו בפעם הראשונה בבייג'ינג ב-2008. ישבתי עם אוזניות בעמדה, אבל לא יכולתי לפספס את הרחש ביציעים ואת התכונה המיוחדת. לא היה כיסא אחד ריק באצטדיון. כולם הרגישו שמשהו שונה עומד לקרות, כולנו חשנו שאנחנו עומדים בפני חוויה היסטורית. בולט טס על המסלול וקבע שיא עולם, שנראה מדהים, וגם אותו הוא שבר אחרי שנה בברלין. "אני משדר ספורט כבר 40 שנה, ולאתלטיקה התוודעתי לפני 25 שנה. אין ספק שרגע השיא של האולימפיאדה הוא הריצה ל-100 מטרים, וככל שבולט טוב יותר, כך הרגע הזה מתקצר".

- אז למה דווקא הזכייה בלונדון הוציאה ממך כאלו אמוציות? הרי שם הוא לא שבר שוב את השיא העולמי.

"כי ללונדון הוא הגיע אחרי שקברו אותו והספידו אותו. דיברו על הפציעות שלו, ועל כך שהוא לא מגיע במצב אופטימלי, בעצם, קצת כמו עכשיו. וכשהוא בא וניצח בכזו קלות, לא יכולתי שלא להתרגש".

- כיצד התרשמת מהאישיות שלו?

"הוא איש חביב, פתוח ולא מתנשא. הוא באמת אהוב בכל העולם. בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא הופך מיד לכוכב הראשי בהצגה, ואני לא חושב שיש אחד שיכול להגיד מילה רעה על ההתנהגות שלו. אז כן, הוא מתגאה בניצחונות שלו, אבל מעולם לא ראיתי ממנו התנהגות שחצנית. הוא מדבר בגובה העיניים, הוא עממי. אין לו גינוני התנשאות כמו שיש, לדוגמה, לכריסטיאנו רונאלדו. את רונאלדו תראה הולך לאכול במקדונלד'ס?".

- ובכל זאת, כל השואו למצלמות נראה כמו סוג של התרברבות.

"הוא נהנה מכל האהדה סביבו, זה ברור. האתלטים, אפילו ברמה הזאת, נחשפים פעם בשנה או שנתיים, רק כשיש אולימפיאדה או אליפות עולם. זה לא כמו הכדורגלנים שמופיעים על הבמה בכל שבוע, אפילו פעמיים בשבוע. הקלילות שלו, העליזות בקו הזינוק, הן משחררות אותו מהלחץ. להפך, אני אפילו חושב שזה מה שמחבר את כולם אליו".

בולט נולד בעיירה שרווד בצפון-מערב ג'מייקה, למשפחה "לא עשירה וגם לא ענייה מדי", כדבריו. אביו וולסלי ואמו ג'ניפר ניהלו חנות כלבו מקומית, ויש לו אח למחצה ואחות למחצה מאם אחרת. יוסאין היה תלמיד ממוצע, מאלה שיושבים במושב האחורי של האוטובוס. "לא הייתי עושה צרות, פשוט הייתי אחד מאלה שצוחקים כל הזמן", סיפר פעם.

הוא היה חובב מושבע של קריקט וכדורגל, אבל בגיל 10 אובחנה בגבו עקמת חמורה, והרופאים הזהירו כי עיסוק בספורט יהיה בלתי אפשרי מבחינתו. הם המליצו שיפתח את שרירי הליבה בגופו, ושלחו אותו לאימוני אתלטיקה. אלא שהילד לא כל כך אהב להתאמן.

"בבית הספר הייתי מחמיץ אימונים, הולך לשחק בחנות של משחקי וידאו", סיפר בעבר. "פעם, כשהייתי בכיתה ו', אבא שלי שאל אותי איך האימונים ועניתי 'טובים'. ואז מישהו סיפר לו. הוא נתן לי כמה הזדמנויות, ואחר כך העניש אותי. הרביץ לי בחגורה או ביד, תלוי באיזה מצב רוח הוא היה. אני שמח שזה קרה. למדתי מזה המון. זה שמר אותי במסגרת".

אבל בולט לא לקח ברצינות יתרה את הכישרון שיש לו. "כל מה שרציתי לעשות היה בכלל לשחק קריקט. התחריתי בריצה כי הייתי טוב בזה וכל הזמן ניצחתי, ואמרו לי 'אתה חייב לרוץ'. אז זה מה שעשיתי". בגיל 15 הוא הפך לאצן הצעיר ביותר שזכה באליפות העולם לנוער, כשגרף את הזהב בריצה ל-200 מטרים בקינגסטון. הוא קיבל הצעות למלגות בארה"ב, אבל דחה את כולן. "כולם אמרו לי שאני חייב לטוס, אבל לא רציתי. אמרתי שהקור הזה לא בשבילי. רציתי רק להישאר קרוב למשפחה שלי".

קאבר סטורי יוסיין בולט (AP)
(צילום:AP)

אחרי ההדחה המוקדמת באתונה 2004, התקשורת בג'מייקה חתכה את ילד הזהב העצלן. הוא מודה שלקח את הכישרון שלו כמובן מאליו, ולא אהב להתאמן. "הייתי אדיש", הוא מודה. "סתם רצתי". אבל המפגש עם מאמן חדש בשם גלן מילס שינה את חייו. "הוא הסביר לי שאין סיכוי שאהפוך לאלוף אולימפי אם לא אעבוד קשה. הקשבתי לו. התחלתי לעבוד ברצינות, ולהציב לעצמי יעדים".

באליפות העולם באוסאקה, יפן, ב-2007 הוא זכה במדליית הכסף ב-200 מטרים, במה שעדיין לא יכול היה לרמז על העתיד להתרחש. רק כעבור שנה, חודשיים לפני המשחקים האולימפיים בבייג'ינג, נכנס להיסטוריה: בתחרות גרנד פרי בניו יורק הוא עצר את השעון על 9.72 שניות וקבע את השיא העולמי ב-100 מטרים. ואז החלה להיכתב האגדה סביבו.

בהפיכתו לאיש המהיר בעולם, בולט מאתגר את כל מה שידענו על אצנים למרחקים קצרים. גובהו, 1.96 מטרים, אינו עונה לטייפקאסט של שיאן ב-100 מטרים. על פניו, הוא גבוה מדי ורגליו ארוכות מדי בשביל הספרינטים האלה.

"יש לי בעיה בזינוק בגלל הגובה שלי, וזו גם הסיבה שאומרים שאנשים בגובה שלי לא יכולים לרוץ 100 מטרים", מודה בולט, והוא צודק: הוא לא רק שיאן העולם הגבוה ביותר במרחק הזה. הגובה הממוצע של השיאנים האחרים, שירדו ב-50 השנים האחרונות מתחת לעשר שניות, עומד על 1.81 מטרים. "המטרה שלי היא לזנק ב-70-60 אחוזים מהמהירות של האחרים. אני יודע שאם אני משלים את 40 המטרים הראשונים נכון, הם לא יצליחו לתפוס אותי. אחרי זה, הרגליים הארוכות שלי הן יתרון. זה החלק האהוב עלי: אני מרגיש כאילו אני נטען, ואז אני פשוט דוהר, הצעדים שלי פתוחים לרווחה, כאילו הדלקתי מנוע טורבו".

וזה בדיוק מה שקורה, פעם אחר פעם: בגמר האולימפי ב-2008 הוא זינק בצורה חלשה, אבל ניצח בכזו קלות, עד שבמטרים האחרונים הניף את ידיו לצדדים, כאילו אומר למתחרים שלו "חבר'ה, איפה אתם?". בגמר אליפות העולם ב-2009, בדרך לשיא שמחזיק עד היום, הוא הפך לאדם הראשון שמגיע למהירות של 44 קמ"ש (12 מטרים בשנייה). בגמר האולימפי ב-2012 נספרו לו 41 צעדים בלבד מהזינוק עד קו הסיום. בלייק, שזכה בכסף, נזקק ל-46 צעדים.

כוכב עולמי

קאבר סטורי יוסיין בולט (AP)
(צילום: AP)

מגזין "פורבס" מדרג בכל שנה את הספורטאים העשירים בעולם. בולט דורג ב-2016 רק במקום ה-32, עם רווח של 32.5 מיליון דולר, הרחק מאחורי כריסטיאנו רונאלדו שצועד בראש עם 88 מיליון דולר, אבל הוא האתלט היחיד בין 100 הגדולים.

דרך חוזי הפרסום והכספים הרבים שהרוויח אפשר ללמוד עוד על אישיותו הייחודית: במסגרת ההסכם שאליו הגיע עם חברת "פומה", הראשונה שאימצה אותו, היא דואגת לספק נעליים ותלבושות לתיכון שבו למד; הוא עצמו תרם למוסד החינוכי אוטובוס להסעות, חדר מחשבים ובתי שימוש שיחליפו את מחראות ה"בול פגיעה" שבהן נאלץ להשתמש. עד היום, סרטי הפרסומת שבהם הוא משתתף, מצולמים בג'מייקה ומעסיקים צוותים מקומיים. "כי זה עושה טוב למדינה", אמר בעבר.

ומה יקרה כשהכל ייגמר, בחודש הבא או בשנה הבאה? המומחים לא דואגים לעתיד האתלטיקה.

"כשהגענו לאולימפיאדת בייג'ינג, היה ברור שבולט הוא הפייבוריט לניצחון, אבל אף אחד לא הבין עד כמה הוא עומד להיות גדול", נזכר איינשטיין. "הרי היו לא מעט כוכבים שהפציעו לרגע, גרפו תארים ואפילו שברו שיאים עולמיים, ואז נעלמו. מי בכלל חשב שעומד לקום כאן האתלט הגדול אי פעם. אז גם עכשיו זה יקרה: יעלה עוד כוכב חדש. יהיה מישהו".

יוטר לא פוסל את האפשרות שגם הכוכב הבא ילבש את המדים הצהובים-ירוקים-שחורים של המשלחת הג'מייקנית. "הרי זו בדיוק המורשת שבולט משאיר אחריו", מסביר הכדורסלן, "והיא לא תאפשר לג'מייקה להיעלם. הוא הביא כל כך הרבה השראה לאנשים במדינה, לצעירים בעיקר, שאחריו יבוא עוד מישהו. אולי הוא לא יהיה טוב כמוהו, אבל הוא יתברג בצמרת העולמית".

"לא יתפסו אותי"

קאבר סטורי יוסיין בולט (AP)
(צילום:AP)

לקונסול הישראלי הנריקס, בן 77, שנולד וגדל בג'מייקה ומשמש אחד מראשי הקהילה היהודית הקטנה במדינה, יש כבר פנטזיה. "אני חולם לראות אותו מגיע בעוד שנה למכביה בישראל", הוא מפתיע. "אני מתכוון לפנות אליו בקשר לזה אחרי שיחזור הביתה מריו. דיברתי על זה עם השגריר הישראלי ברפובליקה הדומיניקנית, שאחראי על כל האזור, והלוואי שנצליח לגרום לזה לקרות. עד עכשיו אפילו לא ניסיתי, כי יוסאין היה עסוק מאוד עם כל האימונים והתחרויות, אבל אולי אחרי הפרישה זה יהיה אפשרי".

ובולט עצמו? בתור מי שמודה כי הוא אוהב את הנסיעות ואת הטיולים ברחבי העולם, הוא רוצה להיות שגריר בעולם האתלטיקה, להיפגש עם ילדים, להעניק להם השראה. סוכנו לא פוסל גם קריירה שנייה בקולנוע או בטלוויזיה.

והוא גם יודע שהשיאים שלו לא יחזיקו מעמד לעד. "אף פעם לא באמת חשבתי להיות האיש הכי מהיר בהיסטוריה. למדתי ששיאים באים והולכים. בכל רגע יכול להיות שמישהו יתקשר ויאמר: 'היי, אתה כבר לא האיש הכי מהיר בעולם'. אבל להיות אלוף, זה נשאר איתך לנצח. אני אלוף אולימפי שש פעמים. אני רוצה להפוך את זה לתשע ולעשות היסטוריה".

עורך הפרויקט: יונתן שם טוב; עורך גרפי: דורון שיינר; עריכת וידאו: מרום שפיצר, אביחי ברוך; הדמיות: עודד הראל; הסרטון באדיבות הערוץ הראשון