זיו קלונטרוב: "בטוקיו המטרה הברורה שלי היא מדליה אולימפית"

זו הייתה ללא ספק השנה של זיו קלונטרוב, מי שהיה שם אלמוני לחלוטין עד ה-27 ביולי השנה, אך מאותו הרגע הפך למעשה לאחד השמות הכי מסקרנים שנראה בריו. הוא עוד לא בן 19 (יחגוג ב-15 בינואר), אבל התוצאה שהשיג באליפות אירופה לנוער שנערכה במסגרת המשחקים האירופיים בבאקו לא השאירה ספקות לגבי היכולות שלו להפוך לדבר הגדול הבא של הספורט הישראלי. וזו ממש לא הגזמה. השחיין הצעיר שמגיע מעומר עצר את השעון בבאקו על 22.16 שניות במשחה ל-50 מטר חופשי, אחד המשחים האטרקטיביים ביותר בזירה הבינלאומית, ושיפר את השיא הישראלי ב-23 מאיות ובדרך קבע את הקריטריון לריו.

אם אתם רוצים להבין מה המשמעות של אלופי אירופה לנוער בישראל, די שתסתכלו על אלו שעשו זאת לפניו ותראו לאן הם הגיעו. איתן אורבך, שחיין אלמוני ב-1994, השיג זהב באליפות אירופה לנוער שנערכה בפרדוביצ'ה, ושש שנים לאחר מכן בסידני הוא הפך לשחיין הישראלי הראשון שהעפיל לגמר אולימפי. הוא אמנם סיים שמיני ב-100 גב, אבל אין ספק שהוא סלל את הדרך ליעקב טומרקין שהלך בעקבותיו. טומרקין השיג שתי מדליות באליפות אירופה לנוער לפני חמש שנים, אחת מהן מזהב ב-100 גב, ושנתיים בלבד לאחר מכן כבר ראינו אותו בגמר אולימפי כשהוא מסיים במקום השביעי בלונדון. אז עכשיו יש את קלונטרוב, ועל פי המשוואה הזו נראה שהדרך שלו לגמר אולימפי סלולה.

"את האמת, אולי החיים שלי השתנו, אבל אחרים שמים לב לזה, אני שם לב לזה קצת פחות. אמנם אחרי ההישג הנפלא באליפות אירופה זכיתי לקצת יותר פרסום, אבל חוץ מזה, נשארתי אותו בן אדם", הוא אומר בצניעות בראיון לוואלה! ספורט. "אחרי אליפות אירופה הלכנו למסעדה בנמל תל אביב ועברנו ליד כמה אנשים, שזרקו פתאום: 'הנה, זה ההוא שזכה במדליה'. אנשים מזהים אותי לפעמים, אבל לרוב מכירים אותי בזכות השם".

שלושה חודשים לפני ההישג הזה, קלונטרוב כבר אותת לכולם שהוא כאן. בזמן שבארץ נערכה אליפות ישראל, קלונטרוב השתתף באליפות העולם לבתי ספר תיכוניים בפוזנן, והצליח בתחרות הזו לשבור פעמיים את השיא הישראלי ב-50 מטר חופשי ולהעמיד אותו בפעם השנייה על 22.39 שניות. "תמיד כיוונתי להגיע לרמות האלה", הוא מודה. "עוד לפני גיל 17 סימנתי את ריו כמטרה. אני זוכר שאמרתי לאבא שלי (שהוא גם מאמנו, גרי קלונטרוב, א.ק) שאני לא מצפה לאליפות אירופה לנוער, אלא רוצה להיות בריו. בשלב הזה פחות או יותר הבנתי שאני רוצה להשיג את זה".

מיד אחרי אותה אליפות אירופה התבשרנו שקלונטרוב יחל להתאמן בארצות הברית באוניברסיטת אובורן, זאת כדי להתכונן בצורה המיטבית לקראת המשחקים בריו. הוא אמור היה להתחיל את הלימודים בחודש אוגוסט, אבל בסופו של דבר נאלץ לדחות את זה לינואר, ועל הנסיבות שגרמו לדחיה הוא מסרב לדבר בתוקף. "אני מצפה להתכונן שם כמה שיותר טוב לאולימפיאדה הזו ולבאה אחריה, ומאמין שהמסגרת הזו תעזור לי לשחות טוב יותר. בעיקרון הכול נשאר אותו דבר מאז אליפות אירופה. הייתי בכמה מחנות אימונים עם הנבחרת, והשתתפתי בתחרות בסרביה שהשגתי בה תוצאות די טובות. למרות העומס שהיה עליי, הייתי רחוק בחצי שנייה מהשיא שלי ב-100 מטר, וזה נתן לי אינדיקציה לגבי הרמה שלי".

בשבוע הבא קלונטרוב ישתתף באליפות אירופה בבריכות קצרות שתיערך בישראל, וזו תהיה הזדמנות מצוינת לראות אותו בפעולה מקרוב בתחרות גדולה. באליפות העולם האחרונה הוא החליט לוותר על השתתפותו במשחים האישיים ("לא הייתי בכושר שיא"), אבל כעת הוא מתכוון להשתתף במשחים ל-50 ו-100 חתירה. "אני לא יכול להגיד מה הולך להיות באליפות הזו, אני רק מקווה לגמר", הוא מוסיף. "אני מתמקד ב-100 חתירה כי הוא יותר טוב מה-50 בבריכות קצרות. בבריכות ארוכות זה הפוך, אני מעדיף את ה-50 כי אין את הקיר שעוצר אותך, אבל בעיקרון אני מעדיף לשחות בבריכות ארוכות. אני לא אתאכזב אם לא אעפיל לגמר כי בסך הכול אני רואה את זה כהזדמנות ללמוד מהטעויות".

מן הסתם המטרה האמיתית של קלונטרוב תהיה בקיץ על אף שבטוקיו 2020 הוא אמור להיות בשל יותר. "אני עדיין חושב שהתוצאה שעשיתי לא מספיקה לכלום, ואני צריך לשפר אותה בכמה עשיריות", הוא מדגיש. "ברור שבריו אני אתן מעצמי הכול, אבל לדעתי טוקיו תהיה האולימפיאדה הכי חשובה בקריירה שלי, ואולי גם זו שתתקיים ב-2024".

- ובכל זאת, השחייה הישראלית רחוקה מאוד מהרמה העולמית עם הופעות בודדות בגמרים אולימפיים. אתה מרגיש שאתה יכול לפרוץ את המחסום הזה ולעשות משהו שעוד לא ראינו?

"זו בדיוק המטרה שלי. אני מתכנן על מדליה בטוקיו. בריו, מה שיהיה – יהיה, אבל בטוקיו המטרה החד משמעית שלי זו מדליה אולימפית".

זו אמירה שטרם שמענו משחיין ישראלי.

"יכול להיות, אבל אני מאמין שצריך לכוון גבוה. תכוון גבוה, תהיה גבוה. תכוון נמוך, תהיה נמוך. אי אפשר לדעת מה יהיה, תמיד יש הפתעות ותמיד יש את זה שמתעלה על עצמו ברגע האמת. אני מקווה לעשות את זה".

בכל מדור נארח כאן ספורטאי אולימפי אחר, וננסה להתקיל אותו בשש שאלות, חלקן קשות יותר, חלקן פחות. מתחילים עם יעקב טומרקין, הספורטאי הישראלי הראשון שהבטיח את מקומו בריו ומי שרשם את הישג השיא לשחיין ישראלי בכל הזמנים, מקום שביעי בלונדון בגמר ב-200 מטר גב.

1. בכמה אולימפיאדות השתתף הקלע גיא סטריק?

"ארבע או חמש. רגע, אני הולך על ארבע".

נכון.

2. מי שני הספורטאים הישראלים שדורגו הכי גבוה באולימפיאדת לונדון 2012?

"אני ונטע ריבקין או שטילוב. אני הולך עליי ועל שטילוב".

לא בדיוק. שטילוב זה נכון, סיים שישי, ולי קורזיץ סיימה שישית. אתה הגעת שביעי. חצי נקודה.

3. מי הספורטאי הישראלי האחרון שהבטיח את מקומו בריו?

"האחרון היה באתלטיקה, לא? זה היה האצן. ברח לי השם שלו. אני די נעול על זה".

הכיוון נכון, אני מקבל את זה. טסמה מוגס. מרתוניסט, לא אצן.

4. מי מחזיק בשיא הישראלי לנשים ב-400 מטר חופשי?

"היה את העולה החדשה הזו. רגע, תן לי לחשוב. אם אתה שואל אז זו כנראה היא. זו לא מורז, נכון? אני יודע, בודנר, בודנר".

נכון, מרדית בודנר מ-2011 עם 4:14.13 דקות.

5. ומי מחזיק בשיא הישראלי בריצה ל-200 מטר לנשים?

"האמת אני לא יודע".

אירנה לנסקי. 23.15 שניות.

6. שאלה אחרונה, תהיה מרוכז. ישראל זכתה בשתי מדליות זהב במשחקים האירופיים בבאקו. מי הם המדליסטים?

"מוקי בג'ודו, והשני...תן לי לחשוב רגע. בהתעמלות לא היה זהב. ירדן הייתה שלישית, ששון היה שני. רגע...אה, בשחייה. זיו".

יפה מאוד. 4.5 נקודות מתוך 6 זה יפה מאוד.

"מה אני מקבל?"

שום דבר.