פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אולגה לנסקי: "לספורטאי אחר לא היו עושים את מה שעשו לי"

      המאבק על מקום בריו ("מעדיפה את זה על להיות שיאנית ישראל"), פרשת הרוח שלא נמדדה ("האיגוד לא בדק טוב את התחרות, למדתי מזה"), ההזדהות עם גאטלין ("ריחמתי עליו, הרגשתי אליו חיבור") והמאבק החדש עם ויסמן ("אולי קשה לה שיש לידה מתחרות"). אולגה לנסקי בראיון

      אולגה לנסקי: "לספורטאי אחר לא היו עושים את מה שעשו לי"

      בווידאו: לנסקי מאושרת אחרי שנגעה בכרטיס לריו

      אין ספורטאי שלא חווה תקופות קשות, אבל מעטים הם אלו שמוצאים את עצמם בלב סערות תקשורתיות פעם אחר פעם. כזו היא אולגה לנסקי, שכאילו לא הספיקה פרשת אי התייצבותה לבדיקות הסמים שהביאה להשעייתה לפני שנתיים, מצאה את עצמה מתמודדת עם עליהום על העובדה שקבעה את הקריטריון לריו ולאליפות העולם מבלי שהייתה מדידת רוח בתחרות זניחה שהשתתפה בה בירינו, רוסיה. למרות שעצרה את השעון על 23.18 שניות, רק בדיעבד התברר כי הרוח בתחרות לא נמדדה ולכן התוצאה שלה, שטובה בשתי מאיות מהקריטריון, לא אפשרה לה לשבת עכשיו בבית ולהתכונן בשקט לאולימפיאדה.

      החצים אמנם לא הופנו ישירות ללנסקי, אבל העובדה ששמה שוב שורבב לפרשה שלא קשורה לספורט נטו השפיעו עליה ושוב סגרו אותה. "היה לי קשה מאוד לעבור את זה שוב", אומרת לנסקי בת ה-23 בראיון לוואלה! ספורט. "טסתי לחו"ל כדי להתנתק ולנסות לקבוע עוד פעם את הקריטריון, ושם נפצעתי. הכי גרוע זה שאתה רודף אחרי קריטריון כי הגוף מתאמץ יותר מדי, וזה לא פשוט". אני מברר איתה אם היא חושבת שהתקשורת הייתה נוהגת כך גם עם ספורטאי אחר, והיא אומרת: "אני לא חושבת שספורטאי אחר היה מקבל יחס כזה". אז למה את דווקא, אני מתעקש, והיא מסכמת: "גם אני שואלת את אותה שאלה. באמת שאין לי מושג".

      אולגה לנסקי (ברני ארדוב)
      "היה לי קשה מאוד לעבור את זה שוב. טסתי לחו"ל כדי להתנתק". אולגה לנסקי (צילום: ברני ארדוב)

      זו לא הייתה השנה הכי טובה של אולגה לנסקי, האצנית הבכירה של ישראל שרק מקווה לדבר על המסלול ופחות להתעסק עם מה שמסביב. בשנה האחרונה היא התחילה ללמוד חינוך גופני במכון וינגייט בתקווה שיום אחד היא תעסוק במקצוע הזה. בימים אלו היא מתכוננת לפתחה של עונה חדשה, אבל כל העיניים מבחינתה נשואות לעבר המטרה החשובה ביותר: קביעת הקריטריון לריו. לנסקי, שרצה ל-100 ול-200 מטר, יודעת שהאפשרות הריאלית יותר היא להשיג את הקריטריון דווקא ב-200, שכן 23.20 זו תוצאה שהיא כבר השיגה, וגם אם מנטרלים לרגע את התחרות המוזרה בירינו, התוצאה השנייה הקרובה שלה היא 23.40, מהמשחקים האירופיים בבאקו. ב-100 מטר התוצאה הטובה ביותר שלה היא ה-11.42 שניות, התוצאה אותה היא קבעה כשלא הופיעה לבדיקות הסמים, אבל גם אם תצליח לשחזר אותה השנה, זה לא יספיק לריו, שכן הקריטריון הוא 11.32.

      - זו שנה קריטית עבורך. איך את מגיעה אליה?

      "השנה הזו קריטית כי אני רוצה לקבוע את הקריטריון לריו. אני מתאמנת חזק, עובדת על סיבולת ומתכוננת לעונת החורף כחלק מההכנה לעונת הקיץ. אני מתאמנת כל יום, ובימים שאני לא לומדת אני מתאמנת פעמיים ביום".

      - אני מניח שזה לא פשוט לאצן להתכונן למטרה כל כך חשובה כשמסביבו אין כמעט יריבי אימון.

      "נכון, וזו גם הסיבה שאני נוסעת הרבה לחו"ל. בשנה שעברה התאמנתי עם בנים בני 19, וזה עזר לי מאוד. פשוט רצתי אחריהם, והשתדלתי לא לתת להם לעקוף אותי. מדי פעם השגתי כמה מהם. הם ברמה של 11.50 (ב-100 מטר, א.ק), אבל לאחרונה הם התגייסו לצבא כי הם לא קיבלו מעמד של ספורטאי מצטיין אז אני מתאמנת כמעט לבד. לאחרונה יפעת זליקוביץ' (אצנית וקופצת לרוחק מאגודתה מכבי ראשון לציון, א.ק) הגיעה לעזור לי באימונים, ואני רצה יחד איתה".

      - ובכל זאת, במדינות אחרות יש נבחרות של אצנים, ואצלנו זה לא ככה. כמה זה מפריע?

      "זה חסר לי. ב-2012 במשך רוב השנה הייתי במחנות אימונים באוקראינה. יש שם קבוצה מאוד בכירה של ספורטאים שנמצאים ברמה העולמית. זה קצת חסר לי לפעמים שאין קבוצה ושאין לי עם מי לרוץ".

      - על מה את מתמקדת עכשיו באימונים?

      "בעיקרון אני מנסה לשפר את הסיבולת ב-200, הריצה שאני שמה עליה עכשיו את הכי הרבה דגש כי זה הכי קרוב וריאלי מבחינתי. בליגה הבין אגודתית אני ארוץ גם 100, אבל לא חושבת שמעבר לכך ארוץ את זה. אני צריכה לשפר את הסיבולת ואת הפיניש, בכל מקום קצת, כדי להשיג את מה שאני צריכה".

      אולגה לנסקי (ברני ארדוב)
      "בשנה שעברה התאמנתי עם בנים בני 19, וזה עזר לי מאוד. פשוט רצתי אחריהם, והשתדלתי לא לתת להם לעקוף אותי. מדי פעם השגתי כמה מהם". לנסקי (צילום: ברני ארדוב)

      לנסקי, כאמור, כבר הייתה שם. היא השיגה את הקריטריון לריו שגם נלקח ממנה, ובהסתכלות אחורה היא מודה שעברה חוויה לא פשוטה, שוב. "לפני שיצאתי לתחרות הזו, ביקשתי מאיגוד האתלטיקה שיבדקו אותה", היא משיבה לשאלתי כיצד אצן שמנסה לקבוע קריטריון מוצא את עצמו בתחרות כל כך זניחה שבה לא נמדדת רוח. "כנראה האיגוד לא בדק את זה מספיק טוב. הם אמרו לי שהתחרות בסדר, ויצאתי".

      - אחת הטענות שנשמעה אז הייתה כנגד אמך שכביכול עם כל הניסיון שלה כאצנית ועכשיו כמאמנת הייתה צריכה לראות שמדובר בתחרות לא רצינית, ואולי גם להבחין שאין מדידת רוח.

      "האמת היא שאמא שלי עדיין חיה כספורטאית. אנחנו מגיעים לתחרות ואני לא מסתכלת בכלל אם יש מד רוח. אני מגיעה לתחרות, רואה שיש אדנים, שיש מזניק, ואני רצה. אני לא הולכת לבדוק כל דבר. אני גם צריכה לבדוק אם לשופט יש אישור להזניק? אלה לא דברים שאנחנו מתעסקים בהם".

      - ובכל זאת, מה למדת מכל הסיפור הזה?

      "עכשיו אני בודקת כל תחרות שאני יוצאת אליה".

      - אני מניח שאחרי המקרה הזה צפו לך הרבה מאוד רגשות וקיבלת תחושת דה ז'ה וו מהעליהום שנוצר שנה לפני כן. ראיתי אותך גם במסיבת העיתונאים לפני אליפות העולם חסרת מצב רוח ומכונסת בעצמך. איך מתמודדים עם זה?

      "ברור שזה עשה לי לא נעים. איגוד האתלטיקה שלח אותי לתחרות מיד לאחר מכן כדי שהתקשורת תרפה ממני. הם גם ראו שבכיתי ובאו לעודד אותי. כל הזמן יושב ראש האיגוד (רפי פלד, א.ק) התקשר אליי ועודד אותי. הוא אמר לי שאני יכולה להשיג את הקריטריון, וזה הרגיע אותי".

      אולגה לנסקי אצנית ישראלית (משמאל) (AP)
      לנסקי לצידה של אלופת העולם סחיפרס באליפות העולם האחרונה (צילום: AP)

      למשפחת לנסקי יש חוב לא ממש פתור עם האולימפיאדה. אמה אירנה היא אחת האצניות הבכירות בתולדות ישראל, אבל למרות שפרשה בגיל 42, היא הספיקה להשתתף רק פעם אחת במשחקים האולימפיים. את משחקי אטלנטה ב-1996 היא החמיצה בגלל נגיף שממנו סבלה, ארבע שנים לאחר מכן היא התמוטטה במהלך ריצה באליפות ישראל, מה שמנע ממנה להשתתף במשחקי סידני. רק לאתונה היא התייצבה ב-2004 וסיימה במקום ה-30 בריצת 100 משוכות. "זה יבאס אותי למשל אם אני אפספס את האולימפיאדה בגלל מאית שנייה", אומרת הבת. "זה יהיה הכי מדכא. אני מנסה פחות לחשוב על האפשרות שאני אחמיץ את האולימפיאדה, אבל אני תמיד זוכרת שאני עדיין צעירה, בסך הכול בת 23, וזה גיל צעיר מאוד באתלטיקה. יש עוד הרבה אולימפיאדות לפניי".

      - כמה זה קשה בריצות קצרות לעשות את השיפור הזה של שתי עשיריות מה-23.40 שכבר השגת?

      "בעיקרון ב-100 לשפר שתי עשיריות זה הרבה יותר קשה מב-200. ב-100 זה עוד יותר קשה לי גם כי אין לי מסת שריר, אני לא נראית כמו רצת 100. ב-200 זה ממש לא בשמיים".

      - ועדיין אני מניח שמדגדג לך מאוד להיות חתומה על שיא ישראל ב-100 מטר ששייך כבר שנים לאסתר רוט שחמורוב.

      "נכון, אבל עדיין גם אם אשבור את השיא הזה, אני לא אגיע לאולימפיאדה. בשאלה מה אני מעדיפה, להיות שיאנית ישראל או להיות באולימפיאדה, אני מעדיפה את האפשרות השנייה. אני חושבת שזה אפשרי לשבור את השיא, אני צריכה לעבוד על הזינוק שלי. עם זינוק טוב, אני משפרת את השיא. זה מה שהרס לי השנה ותמיד פספסתי את השיא בגלל הזינוק".

      - בואי נדבר קצת על החוויות שלקחת מאליפות העולם האחרונה בבייג'ינג. זה מעמד שהיה זר לך עד אותו זמן.

      "זו הייתה חוויה שאני לא אשכח לעולם. בחיים לא הייתי באצטדיון כזה גדול עם 80 אלף איש. כל היציעים מפוצצים באנשים, ופתאום אני מוצאת את עצמי רצה ליד אלופת העולם (דפנה סחיפרס ההולנדית, א..ק) באותו מקצה, זה היה מלחיץ. שמעתי הרבה פעמים את האצטדיון רועש, ופתאום אני חלק מזה. כשאתה נכנס פנימה, הכול הופך למלחיץ".

      - סיימת את הריצה ב-23.63 שניות ובעיניים הישראליות ראו את זה כאכזבה. איך את ראית את זה?

      "מצד אחד קצת התאכזבתי כי ציפיתי לרוץ יותר מהר, אבל הגעתי אחרי פציעה. אפילו בריצה עדיין כאב לי. מצד אחד רציתי לרוץ יותר מהר, אבל גם ידעתי שלא תהיה לי תוצאה יותר מדי מהירה. הרגשתי שאני מאוד חסרת ניסיון בתחרויות מהסוג הזה".

      - ראינו שהצטלמת עם יוסאין בולט וג'סטין גאטלין. ספרי קצת על המפגש איתם.

      "חנה (קנייזבה מיננקו, א.ק) ואני פגשנו את בולט, ביקשנו להצטלם איתו, והוא אמר בשמחה. אתה פתאום רואה כוכבים שאתה רגיל לראות בטלוויזיה. הם מאוד נחמדים. עם גאטלין הצטלמתי כמה פעמים. הוא תמיד חייך והיה נעים. לא דיברתי איתו כמעט כי האנגלית שלי לא כל כך טובה, אבל הרגשתי אליו חיבור גדול כי הוא עבר כמוני תקופות לא קלות בחיים, וכמה שכתבו עליו בתקשורת, הוא הוכיח שהוא טוב, והעובדה היא שהוא פספס את תואר אלוף העולם במאית. בריצת הגמר הייתי בעדו. למה? כי בולט תמיד מנצח. קצת ריחמתי עליו והרגשתי חיבור אליו עם כל מה שעברנו שנינו".

      חנה קנייזבה מיננקו עם אולגה לנסקי ועם יוסאין בולט (אתר רשמי , פייסבוק)
      "בריצת הגמר הייתי בעד גאטלין. למה? כי בולט תמיד מנצח". לנסקי וקנייזבה עם בולט באליפות העולם (צילום: פייסבוק)

      ועדיין אחת החזיתות הכי מעניינות שנפתחו השנה קשורות ללנסקי עצמה, שבשלהי העונה שעברה ראתה את האצנית הצעירה בת ה-17, דיאנה ויסמן, נושפת בעורפה. ויסמן ניצלה את אליפות ישראל האחרונה כדי לשבור את השיא הוותיק לנוער ב-100 מטר שהוחזק על ידי אסתר רוט-שחמורוב מ-1971, ואחרי שסיימה במקום השני גם בריצה במרחק הכפול, הכותרות כולן עסקו בנסיכת האתלטיקה החדשה על חשבונה של לנסקי, שמחזיקה בתואר הלאומי ב-100 וב-200 מטר מ-2010 ועד היום (למעט 2014).

      - איך הרגשת עם זה שכל הכותרות הלכו לדיאנה ולא אלייך?

      "אני חושבת שכל הכבוד לה על זה שהיא שברה שיא ותיק מאוד, ואני חושבת שלא הסתכלו עליי כי לא שברתי את השיא לבוגרות. כולם מצפים ממני לשבור את השיא ב-100, ואם אני לא עושה את זה, אז כנראה שאני לא מעניינת מספיק. לקחתי את זה בסדר כי יום אחרי הייתה הריצה ל-200 מטר, והתכוננתי אליה".

      - עד השנה שעברה התאמנתן יחד תחת אמך, ואני מניח שלאירנה לנסקי היה חלק לא קטן בהתקדמות שלה. מהצד את מבינה את ההחלטה שלה להיפרד מאמך?

      "אני לא מבינה את זה, אולי היה קשה לה שיש לידה מתחרות. אני כבר התאמנתי בקבוצה, וראיתי איך זה עובד ברוסיה כשאמא מאמנת את הבת שלה ועוד ספורטאיות לצידה. כולן בקשר טוב וחברות טובות מאוד. רק בארץ יש את הקטע הזה של קנאה שמתחרות לא מדברות אחת עם השנייה. בחו"ל אני לא רואה את זה. יש הרבה חברות שמתחרות שלי ואני רצה איתן בתחרויות. כבר מזמן שמתי לב שכאן מתחרות לא חברות, וזה לא ברור לי".

      - בראיון שערכנו עם ויסמן בחודש יולי, כששאלתי אותה איך היא רואה את המאבק הזה ביניכן, היא אמרה שעכשיו כשהתחילה בעצם התחרות ביניכן, זה עלול להתפתח לקטע של קנאה. איך את רואה את זה?

      "המתחרים היחידים שלי הם הסטופר והתוצאות שלי. המטרה שלי היא כל הזמן לשפר שיאים, ולא להסתכל על המתחרים שלי במסלול. אני רוצה לקבוע קריטריון ולא מעניין אותי מי שרץ לידי".

      דיאנה ויסמן אתלטית ישראל (מגד גוזני)
      "מזמן שמתי לב שמתחרות לא חברות פה, זה לא ברור לי". דיאנה ויסמן (צילום: מגד גוזני)

      - בכלל, איך את רואה את האתלטיקה הישראלית. יש לא מעט שאומרים, ואולי בצדק, שבלי סנפורד, קנייזבה ודורוז'ון, שלא גדלו פה, אין פה כמעט כלום.

      "תסתכל למשל על דימה קרויטר, שהוא דווקא כן גדל פה והתחיל את האתלטיקה בישראל. גם אני התחלתי את האתלטיקה פה בארץ. יש הרבה מאוד ילדים מוכשרים שזקוקים לתמיכה כי כשהם מגיעים לצבא, הם נאלצים לעבוד ומתקשים להמשיך מקצועית באתלטיקה. אני חושבת שמגיל 18 צריך להשקיע בספורטאים הצעירים, לתת להם תמיכה, לעזור לנוער ולקדטים כי בלי זה המשימה הופכת לעוד יותר קשה". לנסקי עצמה, אגב, נעזרת כיום ב"ביטוח ישיר" שאימץ אותה כדי לסייע לה להגיע לריו, וכן באיגוד האתלטיקה ובאגודת מכבי ראשון לציון. חברת אדידס מסייעת לה בביגוד. "אני מצליחה להתמודד עם זה כלכלית", היא אומרת.

      - אמא שלך פרשה בגיל 42. את רואה את עצמך ממשיכה להתחרות עד הגיל הזה?

      "אני לא יודעת. אני מאמינה שכשאראה שהתוצאות לא משתפרות, אני אפסיק. אולי קצת לפני כי בכל זאת צריך לעבוד אחרי התואר".