כמעט מתחת לרדאר של כולם, הצליח ולדימיר שקלאר לזכות בתפקיד בכיר ברמה האולימפית. החל מחודש נובמבר הוא מכהן כיושב ראש התאחדות הסיף האירופית, המקביל של מישל פלאטיני בענף קטן הרבה יותר, ובכל זאת בעל השפעה ברמה הבינלאומית. שקלאר, שכיהן בעשור הקודם כיושב הראש של בית"ר ירושלים תחת ארקדי גאידמק, הולך וצובר השפעה רבה בענף ובכלל, ומכהן גם כסגן יושב ראש הוועד האולימפי הישראלי, ובזכות הקשרים שצבר עם הבעלים המיליארדר של ארסנל, אלישר אוסמנוב, המשמש גם כיושב ראש ההתאחדות העולמית לסייף, אל תתפלאו אם זו רק תחנה בדרך לתפקיד גדול יותר.
מתוקף תפקידו, שקלאר עקב במהלך השנה האחרונה אחרי ההחרפה ביחס לישראל בתחום האולימפי, וממש לא אוהב את התנהלות האיגודים במקרים של נבחרות הג'ודו שנאלצו להופיע ללא דגל ישראל באבו דאבי, וגם בהופעותיהן של מעין דוידוביץ' ואורן יעקב ללא ISR בעומאן. "אני לא מקבל את זה שספורטאים מתחרים ללא דגל המדינה", הוא אומר בראיון לוואלה! ספורט. "הבעיה לדעתי היא בטיפול הלקוי של האיגודים בנושא. גם אני הייתי בסיטואציה הזו לפני יותר מעשור. התחרינו בירדן ודרשנו להופיע עם הדגל למרות סירוב המארגנים. הם בכלל לא רצו לתת לנו להיכנס, אבל נאבקנו כל זאת בעיצומה של האינתיפאדה, וכשראינו שאין את דגל ישראל לצד כל הדגלים מאחר והמארגנים פחדו, הסייף תומר אור ואנו הלכנו בעצמנו והנפנו אותו. עד סוף התחרות אף אחד לא נגע בדגל".
- האיגודים היו צריכים לדעתך להיאבק על הדגל גם במחיר של אי הופעה בתחרות?
"האיגודים בפירוש היו צריכים ללכת עד הסוף. במקרה שחווינו בירדן, הגענו לכל הגורמים הרלוונטיים, לשר הספורט, שר החוץ. פשוט הצבנו אולטימטום, ולוועד האולימפי הבינלאומי לא הייתה ברירה אלא לעזור לנו. אני לא יודע מה הסיבות לכך שהשנה האיגודים לא נלחמו. אולי אין להם את הניסיון, אולי הם לא יודעים איך לעשות את זה. אני טוען שהיו חייבים למצות את הסוגיה הזו עד הסוף, ולא עשו את זה".
- ואם תגיעו לתחרות במדינות ערב ויגידו לכם שאסור לכם להופיע עם הדגל?
"אני לא רואה סיטואציה כזו. אני אמנם לא חבר איגוד ישראלי, אבל אני לא רואה סיטואציה שהאיגוד הישראלי היה נותן לכזה דבר לקרות. כחבר הנהלת ההתאחדות העולמית הייתי דואג לבטל את התחרות. חייבים להביא את המארגנים לסיטואציה שבה אין להם ברירה. אם הולכים עד הסוף, הוועד האולימפי הבינלאומי יעמוד לצידנו. אני בטוח".
- אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, התראיין כאן לא מזמן ואמר בין השאר שהאלטרנטיבה שלא להתחרות גרועה יותר ושצריך להסתכל על זה שלפחות מכניסים אותנו למדינות הללו.
"אני מאוד מכבד את אלכס גלעדי, אבל אני לא מסכים איתו בעניין הזה. אני חושב שאם ללכת עד הסוף, אז לעשות את זה דרך הוועד האולימפי הבינלאומי. דרך פוליטיקה אפשר להגיע לזה. אני אומר לך את זה כאדם שעשה את זה, ועוד הייתי אז משהו כמו עשר שנים בארץ כעולה חדש, והצלחתי".
הסייף אמנם לא נחשב לענף פופולארי בארץ, אבל נחשב עד היום לענף ותיק שהופיע כבר במשחקים האולימפיים באתונה 1896. בזירה האירופית מרכז שקלאר את הפעילות של 45 מדינות ו-27 אלף ספורטאים פעילים שמגיעים מכ-3,000 מועדונים ברחבי היבשת. מתוקף תפקידו, הוא משמש גם כחבר בהנהלת האיגוד העולמית, והגוף שבראשו הוא עומד אחראי על ארגון למעלה מ-100 תחרויות בשנה בכל הגילאים. ניהול הארגון מתפצל בין ישראל, בה נמצא שקלאר רוב הזמן, לוקסמבורג, שם יושב המזכ"ל, ואירלנד, שם נמצאת הגזברית.
"פעם אירופה שלטה בסייף באופן טוטאלי. מדינות כמו איטליה, צרפת, גרמניה ורוסיה היו חוד החנית של הענף", אומר שקלאר. "בזמן האחרון מי שהתחזקו הן סין, ארה"ב, קוריאה, בעוד שאירופה נחלשה. המטרה של האיגוד האירופי היא לחזור לעמדות שבהן היינו קודם, וזו הסיבה שהתחלנו להשקיע בעוד שכבות גיל. פעם הארגון היה מטפל רק בבוגרים ובנוער, אבל עכשיו התחלנו לקדם תחרויות לקדטים וגם לגילאים נמוכים יותר. משקיעים הרבה כסף בהשתלמויות של מאמנים".
ההשפעה של שקלאר באה לידי ביטוי, כשלפני כשנתיים התקיימה בירושלים אליפות אירופה לקדטים ולנוער בהשתתפות של למעלה מ-1,000 סייפים מכל מדינות אירופה. כעת, המטרה של שקלאר היא לארח את אליפות אירופה עד גיל 23, שאולי, אם יתאפשר, זה יקרה ב-2018 באילת. נכון לעכשיו האיגוד הישראלי טרם הגיש הצעה, אבל שקלאר מעריך כי קיים סיכוי טוב שמהלך כזה יכול להבשיל.
- איך ההתייחסות בארץ לתפקיד שלך? קיבלת טלפון משרת הספורט?
"אף אחד מהפוליטיקאים, כולל שרת הספורט, לא טרחו להתקשר ולברך אותי על התפקיד הזה חוץ מאביגדור ליברמן. אם הייתי מתמנה לתפקיד כזה ברוסיה, תהיה בטוח שפוטין היה קורא לי ומשבח אותי על ההישג, אבל בישראל כנראה לא מבינים את החשיבות. שרת הספורט לא הייתה איתי בכלל בקשר. לדעתי היא אפילו לא שמעה עליי. אני מכבד את העסקים שלה, והיא רוצה לקדם את הספורט, אבל זו הייתה עבורה הזדמנות להיפגש איתי ולדבר".
- איך אתה רואה את הסייף הישראלי? יהיו לנו נציגים בריו אחרי שנעדרנו בלונדון?
"ברמה העולמית הסייף הישראלי נמצא ברמה די גבוהה, במיוחד בנוער. הסיכוי שלנו להגיע לריו דרך תחרות ההזדמנות האחרונה באפריל הוא לא רע. אני מאמין שהעולה החדש, קונסטנטין וורונוב, יעשה את זה. בנוסף, תהיה תחרות בדקר גברים בין עידו הרפה ליובל פרייליך, וברומח זה יהיה בין תומר אור למאור חתואל. בוודאי שיש סיכוי גם שלא יהיה לנו נציג, אבל בכל מקרה הפעם לא יהיו טענות על השיפוט כי אני אהיה בתחרות ההזדמנות האחרונה".
- מה זה אומר? השופטים מפחדים ממך? אתה האבי לוזון של הסייף?
"אני לא אבי לוזון ששופטים מפחדים ממנו, אבל בוודאי שיש משמעות לכך שיושב ראש ההתאחדות האירופית נמצא שם. אני יכול להגיד לך ששופטים מסתכלים על זה. בסייף הרבה פעמים זה עניין סובייקטיבי. כששופט רואה שאני יושב שם, הוא לא יפגע בנו".
- ועדיין הסייף הישראלי נותר מאחור, בטח לעומת ענפים אחרים כמו הג'ודו והשייט.
"בנוער אנחנו יותר חזקים כי יובל פרייליך, למשל, זכה פעמיים כאלוף אירופה לנוער. יש לנו אלופי עולם לקדטים. למרות כל זה, אנחנו לא מצליחים לשמור על הספורטאים שלנו כשהם מגיעים לבוגרים. למה? כי הם הולכים לצבא, וכשחוזרים הם מתחילים להתפזר. אין במדינה מסלול שמחזיק ספורטאים בוגרים".
- הסייף הישראלי מתוקצב כמו שצריך בעיניך?
"אף פעם זה לא מספיק, ולא רק בסייף. אני לא חושב שהבעיה של הספורט שלנו זה רק כסף. יש פה מספיק כסף, אבל לא מחלקים אותו נכון. הבעיה העיקרית היא שהספורט לא נמצא בראש סדר העדיפויות. כנראה שיש לנו הרבה בעיות אחרות. אני הרבה פעמים שואל את עצמי איך לא משקיעים בספורט ובכך למעשה זוכים לכותרות חיוביות בעולם. את זה אתה יכול לקבל דרך הספורט כשאתה מחפש איך לשווק את המדינה. לצערי מדינות יותר קטנות מאיתנו מגיעות להישגים גדולים הרבה יותר. אותן מדינות מבינות שהספורט זה כלי".
- כל זה מתחבר למעמדו של הסייף הצעיר וורונוב. הרשויות לדעתך מטפלות בו בצורה טובה?
"וורונוב הוא פרויקט אישי שלי. הוא סייף שעלה מאוקראינה אחרי שהיה אלוף העולם בשנת 2013 לקדטים וזכה בשלוש מדליות באליפויות אירופה לנוער ברצף. ספורטאי ברמה כזו עולה לישראל פעם בדור. הוא בחר לעלות בגלל המצב באוקראינה, אבל אם לא הייתי מטפל בו באופן אישי, הוא היה הולך לאיבוד. עכשיו הוא מקבל הכול, אבל רק בגלל שאני לוחץ במקומות הנכונים. הוא עומד בכל הקריטריונים של הסגל האולימפי, אבל אומרים לנו שהוא לא עשה את ההישגים שלו במדי ישראל. זה מגוחך. במקום לחבק ולהכיר בו כספורטאי אולימפי, בוחרים כרגע שלא להכיר בו. כמדינת עלייה, תמיד מכירים פה בניסיון הקודם של האנשים, אבל בספורט זה לא ככה משום מה. במקום לחטוף אותו, אומרים לו: 'תעשה קודם הישג', אבל איך הוא יעשה הישג אם אתם לא תומכים בו? הוא מתאמן כרגע עם נבחרת רוסיה, הנבחרת הכי חזקה בעולם, ובין מחנות האימונים הוא חוזר לארץ. המשפחה שלו גרה בראשון לציון".
ואי אפשר שלא לדבר עם ולדימיר שקלאר גם על כדורגל, ובעיקר על בית"ר ירושלים. הסיבה לפיטוריו אז, כך דווח בתקשורת, הייתה חוסר שביעות רצונו של גאידמק מתפקודו של שקלאר, שספג לא מעט ביקורות על אופן הניהול במיוחד לאחר מינויו של אוסי ארדילס למאמן הקבוצה. "אני חושב שבתקופתי נעשו דברים יפים בבית"ר", מציין שקלאר. "אנשים שואלים אותי עד היום מתי אני חוזר, אבל אני לא אחזור. אגב, לפני כשלושה שבועות פנתה אלי קבוצה בליגת העל, והציעה לי לנהל אותה, אבל זה לא יקרה. אני משמש כיום כמנהל אגף בכיר במשרד לקליטה ועלייה, ונהנה ממה שאני עושה".
- מה דעתך על הניהול של אלי טביב?
"אני מסתכל עכשיו על המקום של בית"ר, היא נמצאת חזק במאבק על המקום השלישי, וזה הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם. כנראה שהמצב מתחיל להשתפר. אני כיום עוקב אחרי הקבוצה, אבל כמעט ולא מגיע למשחקים".
- הקהל של בית"ר מושך בשנים האחרונות הרבה מאוד אש, לא פעם בעקבות קריאות גזעניות. מה הפיתרון לזה?
"הפיתרון הוא מערכתי. זה רק עניין של הגברת הענישה. גם אני נאלצתי להתמודד עם התופעות האלה".
- אתה חושב שיום אחד שחקן ערבי ישחק בבית"ר?
"אין לי ספק שבסוף יגיע לבית"ר שחקן ערבי. בתקופה שלי כבר החתמנו שחקן מוסלמי (מוחמד צ'יטה, א.ק), אבל המאמן אז (ארדילס, א.ק) קיבל רגליים קרות והטיל על זה וטו. זה לא הפחיד אותנו, הכול היה מקצועי. אני לא יודע מה יכול להיות היום. רק אומץ צריך, ואם יש הצדקה מקצועית, צריך לעשות את זה". למרות הדברים הללו, בתקשורת פורסם אז כי השחקן חשש מתגובת הקהל, ולכן ברגע האחרון בזמן ששהה בישראל הוא חתם באנדרלכט וחמק מבית"ר.
- יש לך קשר כיום לגאידמק?
"אין בינינו שום קשר. הוא יושב במאסר ואנחנו לא בקשר".
- ואיך הקשר שלך עם אוסמנוב, הבעלים של ארסנל?
"אוסמנוב משמש כיום גם כיושב ראש איגוד הסייף העולמי. אני יכול לגלות לך שאחרי שעזבתי את בית"ר, הוא רצה שאני אהיה הנציג שלו בארסנל. עזרתי לו ותמכתי בו, אבל זה נשאר במסגרת דיבורים ולא יצא אל הפועל".
