שלום חברים. בחודשים הקרובים עד תחילת האולימפיאדה אני ארצה לשתף אתכם במה שעובר עליי, ברגעים הטובים יותר וגם אלו שפחות (בתקווה שיהיו מעט כאלה), ו-וואלה! ספורט נתנו לי את הבמה לפנות אליכם ישירות, בלי פילטרים. אני אשמח, אגב, להשיב לשאלות שלכם אם יהיו.
כידוע לכם, השבוע חזרתי מתחרות הגרנד סלאם בפריס עם מדליית ארד. זו מדליה חשובה מאוד עבורי והיא נותנת לי הרבה ביטחון להמשך השנה הכל כך חשובה הזו. למי שלא יודע, התחרות בפריס היא אחת החשובות ביותר בסבב ונחשבת ליוקרתית במיוחד, כמעט כמו אליפות העולם. לשמחתי הרבה הייתה לי הזדמנות לראות איך אני מתמודד עם ספורטאים מהצמרת העולמית, ולמרות שההגרלה לא האירה לי פנים, הצלחתי לסיים את התחרות עם ארבעה ניצחונות מול הפסד אחד.
אני חושב שגולת הכותרת של התחרות הזו הייתה הקרב שלי מול היפני ריקי נקאיה. מעבר לזה שממש לא פשוט להתחרות מול יריבים יפנים (עד השבוע האחרון היה לי ניצחון אחד בלבד על יריבים יפנים), מדובר בג'ודוקא שהוכתר פעמיים כאלוף העולם במשקל 73 ק"ג, המשקל שבו אני מתחרה, ובשנה שעברה הוא סיים עם מדליית הכסף. מבינים את האתגר הגדול?
הקרב הזה הסתיים בצורה כואבת מבחינתו, הרבה מעבר להפסד, מכיוון שכשהטלתי אותו הוא נפצע בכתף. זו הזדמנות טובה בשבילי לספר קצת מה היה שם. באופן כללי, שתדעו, שהיפנים לא נוהגים להיכנע. גם אם מביאים אותם למצב של בריח, האופי שלהם לא מאפשר להם להרים דגל לבן. הם אפילו מעדיפים לשבור את היד מאשר להיכנע. מההתחלה התכוננתי לקרב קשה מאוד. הוא פתח חזק מאוד את הקרב, ניסה להוריד אותי מנטלית, אבל אני חושב שהצלחתי להתעלות על עצמי ולתפוס אותו.
בשלב מסוים כשהייתי בתוך התרגיל הרמתי אותו כששני השרוולים שלו היו אצלי, משהו שקשה מאוד להתחמק מזה. מצד שני, ידעתי שהוא לא פראייר ושקשה להפיל אותו. הוא הצליח להתחמק וליפול ביוקו, אבל מה שקרה זה שהוא סיכן את הצוואר שלו, ויש חוק בג'ודו שאם אתה משתמש בראש ומסכן את הצוואר שלך ואת עצמך, זה איפון, גם אם אין נפילה על הגב.
הפלתי אותו ולא קלטתי עדיין שהוא נפצע. אחרי ההפלה המשכתי עם היד לבריח, ואז כשהשופט אמר "מאטה", שזה אומר לעצור, קמתי למקום שלי וראיתי שהוא עדיין על הרצפה מחזיק את הכתף. במצבים כאלה, מניסיון, מה שיכול לקרות זה שהוא היה ממשיך בקרב, ולכן ניסיתי לנתק את עצמי מהכול, לא רציתי לחשוב מחשבות אחרות ורציתי להתמקד במה שיקרה אם הוא ממשיך בקרב.
כמובן שהוא לא היה יכול להמשיך, ובנוסף העניקו לי איפון. מצבים כמו זה יכולים לקרות בג'ודו, ועכשיו כשהקרב הסתיים אני מאחל לו שהוא יחלים במהרה. הוא ג'ודוקא מצוין. אני יודע שכל ספורטאי רודף אחרי החלום שלו, ויש לי הערכה מאוד גדולה אליו. שנינו באים מאותו מקום, ואני אפילו אמור לפגוש אותו בקרוב במחנה אימונים שנקיים ביפן. אני מאוד מקווה לראות אותו מתאמן עד אז. אגב, כבר באותו ערב פגשתי אותו יותר מאוחר. הוא היה עם סד על הכתף. כשהוא ראה אותי, הוא מיד ניגש אליי ולחץ לי את היד. חיבקתי אותו ואיחלתי לו החלמה מהירה.
מעבר לניצחון על נקאיה, אני חושב שעמדו בפני לא מעט אתגרים בתחרות הזו עם יריבים קשים מאוד. בכלל, בתחרויות בסבב אם אתה מפסיד לפני רבע הגמר, אין לך הזדמנות לתקן בבית הניחומים, ואתה מוצא את עצמך בחוץ. זה דבר שלא רציתי שיקרה, וידעתי שטעות הכי קטנה עלולה להרוס לי. בקרב הראשון התמודדתי מול יריב צרפתי, פלורן אוראני שקיבל תמיכה מהקהל. הוא לא פראייר בכלל ואני שמח שניצחתי אותו.
אחרי זה התחריתי מול אלמונט דקס ההולנדי. פתחתי חזק מאוד את הקרב ואחרי 50 שניות ניצחתי באיפון עם התרגיל המפורסם שלי. לאחר מכן היה לי קרב מול המונגולי סיינירגאל, אותו יריב שמולו התחריתי באליפות העולם, והיו מי שטענו שהייתה שם טעות שיפוט כשהפסדתי לו. הוא מדליסט הארד מאליפות העולם האחרונה וגם מדליסט הארד מלונדון, ואני שמח שגם אותו ניצחתי אחרי שהטלתי אותו פעמיים בווזארי.
לצערי הרב הפסדתי בחצי הגמר ליריב רוסי, דניס יארצ'ב, יריב שבדרך כלל אני מסתדר איתו. הוא חיכה יותר לתגובות שלי ובאמת הצליח לגנוב ממני ניקוד ועשה קרב מאוד טקטי, ובהמשך נאבקתי על מדליית הארד מול היפני, ואני שמח שעמדתי במשימה כי זו מקפצה גדולה עבורי. זו הפעם השנייה שאני מנצח יריב יפני, ועוד את ריקי שנחשב ליריב מעולה. אין ספק שזה מעלה את הביטחון שלי והאמונה בעצמי.
חשוב לי להדגיש שכל הזמן האמנתי בעצמי וביכולות שלי, אבל עצם זה שאני חוזר מכל תחרות עם מדליה זה משהו שמוכיח לי מה אני שווה. אני שמח שאני מצליח להיות עקבי וכל הזמן נמצא על הדוכן. אחרי הזכייה, הלכנו כל הנבחרת למסעדה, הרמנו לחיים, אבל היינו צריכים לעזוב מוקדם כי כבר למחרת היו חברים נוספים לנבחרת שהתחרו, והעדפנו לשמור את החגיגות לאחר כך. אגב, כבר בבוקר למחרת הטיסה ארצה נחתנו תרתי משמע על המזרן. אנחנו מבינים שחייבים להמשיך קדימה ואסור לנו לחגוג יותר מדי את הניצחונות.
אחרי התחרות כולם פרגנו לי, ואפילו ביקשו שאני אראה להם את הטכניקות שלי ואיך שביצעתי אותן בתחרות. בכלל, היה לי יום קרבות מטורף. הג'ודו שלי הוא כזה שחותר לאיפון. יש כאלה שחותרים לקרבות טקטיים ומנסים לנצח בעונשים, אבל אני פחות מכוון לשם והולך קדימה כדי למצוא את הפרצה להטיל באיפון. מחמם לי את הלב לראות את התמיכה הרבה שקיבלתי בימים האחרונים.
ומה הלאה? התחרויות שבהן אני אשתתף ייבחרו מעתה בקפידה על ידי ועל ידי מאמן הנבחרת, אורן סמדג'ה. יש לי המון נקודות וגם דירוג גבוה, ולכן אני לא אשתתף בתחרות הקרובה בדיסלדורף ורק אצפה בה מהצד לפני שנמשיך למחנה ביפן. אני רוצה להגיע הכי מוכן שיש לריו. אנחנו עושים כל כך הרבה ויתורים, אם זה לצאת עם חברים או אפילו לאכול מאכלים אהובים, כמו לחמים ובצקים. בשנה הזו אני נמנע מלאכול פיצות שאני מאוד אוהב. כמובן שאחרי ניצחון אני ארשה לעצמי לאכול משולש או שניים, וגם בפריס עשיתי את זה, אבל זה די נדיר בשנה כזו.
בכלל, אחד הדברים שגורמים לי לרצות להצליח זה כדי לראות את ההורים שלי גאים בי, לראות עד כמה הם שמחים. אמא שלי מגיל קטן חיה את הג'ודו. היא הייתה מגיעה לתחרויות, ואפילו בבר מצווה שלי היא הכינה לי קליפ עם כל הקרבות שלי. אבא שלי היה זה שהסיע אותי כל הזמן לאימונים כבר מגיל קטן ועד שהיה לי רישיון נהיגה. מדובר בארבע פעמים בשבוע ובנסיעות ארוכות מאוד. אני מאוד מקווה שאוכל לגרום לשניהם עוד הרבה רגעים של נחת.
זהו עד כאן, נתראה בקרוב. כמו שכתבתי, אתם מוזמנים להעלות שאלות ואני אשתדל להשיב בטור הבא שלי.
שלכם,
שגיא מוקי.
לדף הפייסבוק של שגיא מוקי