"ככל שעובר הזמן מאז החזרה שלי, האמונה בי הולכת וקטנה כשאני לא קופצת את מה שהייתי רגילה, אבל זה בסדר. אני אמשיך עם אלה שמאמינים בי או בלעדיהם. החברים ובני המשפחה מאמינים בי מאוד. מהממסד הספורטיבי יש חלק שיותר וחלק שפחות, אבל במעגל הקרוב אליי כולם מאמינים. מה שעוזר לי ברגעים האלה זו ההסתכלות החוצה על ספורטאים שעברו פציעות יותר קשות משלי, וחזרו. יש שחקן בייסבול מפורסם, ג'ים אבוט, שסבל מבעיה פיזית שנראית כבלתי אפשרית, אבל אם הוא שיחק ביד אחת, אז גם אצלי זה אפשרי. יש גם את בוגדן בונדרנקו, שסיים שני באליפות העולם בקפיצה לגובה אחרי שהרבה שנים היה מחוץ למשחק, וזה מדהים לראות מה שהוא עושה היום".
את הדברים הללו אומרת דניאל פרנקל, שיאנית ישראל בקפיצה לגובה למקרה ששכחתם. האתלטית ממכבי תל אביב הפתיעה את כולם לפני חמש שנים כשעברה רף של 1.94 מטר באליפות אירופה באולם, אבל שתי פציעות קשות שחוותה, קרע ברצועות, שיבשו לה את התוכניות. בשנה שעברה היא חזרה להתאמן וכמעט ולא התחרתה. הרף שלה אמנם רחוק מהשיא שאליו הגיעה, אבל האופטימיות שנוזלת כמעט מכל משפט שיוצא לה מהפה גורמת באמת להאמין שהיא מסוגלת לחזור לעצמה, גם אם עד למשחקים האולימפיים בריו זה לא יקרה.
פרנקל מביאה איתה לקאמבק הזה שינוי משמעותי מאוד מבחינתה. אם עד היום היא נהגה להשתמש ברגל שמאל החזקה שלה בניתור, הרי שהחששות הגדולים שליוו אותה לאחר הניתוח גרמו לה לעשות שינוי. "אחרי הניתוח קפצתי 1.80 ברגל שמאל, אבל הרגשתי שאני לא מספיק בטוחה", היא אומרת. "אני רוצה שכשאני אגיע לתחרויות במעמד הכי גבוה שיש, שלא יהיו לי חששות. כשהתייעצתי עם אנטולי (שפרן, המאמן שלה, א.ק), שאלתי אותו אם אני יכולה לעבור לקפוץ ברגל ימין, והוא אמר שכן. מאז התחלתי לעבוד על זה. זה שינוי קשה, אבל אני מאמינה שכל דבר שאתה עובד עליו מספיק זמן, יכול להפוך למשהו שהוא שלך".
צריך להודות שמאז החזרה של פרנקל, כמעט ולא ראינו אותה מתחרה. למרות זאת, בפעמים הספורים שזה קרה, התוצאות שלה לא הותירו חותם בלשון המעטה. באחת התחרויות האחרונות היא עברה רק 1.60 מטר, 34 סנטימטר פחות מהתוצאה הכי טובה שלה. זה גם מה שגרם לה להתחיל ולהתמקד בתחרויות בתקופה הקרובה. "אני מתכוונת להתחרות בכל התחרויות שיהיו לי עכשיו", אומרת פרנקל. "המטרה שלי היא להשתפר בכל התחרויות כי לא התחריתי כמעט שנתיים והניסיון התחרותי חסר לי מאוד. בתחרות הראשונה שהשתתפתי, נלחצתי מאוד. רציתי שהכול יתפקד כראוי והייתי מאוד לחוצה. אני מאמינה שאני אשתפר מתחרות לתחרות. כל עוד זה קורה, אני יודעת שאני ממשיכה להתקדם. אני עדיין מנסה לשמור על פרופיל נמוך עד שאני לא אתמודד עם הגבהים שמזכירים את התקופות הקודמות. אני עדיין צריכה להתמודד עם הקשיים שמפריעים לי".
סדר הזמנים הלחוץ עד ריו לא משאיר לה הרבה ברירות, ורק נס ספורטיבי, צריך להודות, יעזור לה לרשום הופעה ראשונה בקריירה באולימפיאדה כבר בקיץ. כדי לעשות זאת, היא תצטרך לעבור 1.93. "זה קצת יותר נוח מבחינה פסיכולוגית לדעת שכבר עברתי את הרף הזה. אני כן אנסה לעשות את הקריטריון, אני עובדת קשה מאוד בשביל זה, אבל אני גם חושבת קדימה אחרי האולימפיאדה ועל הדברים שאני רוצה להשיג. בכל מקרה, המטרות שלי הן קרובות מאוד ועל זה אני חושבת. אני מסמנת מטרה, כובשת וממשיכה הלאה. בגלל הפציעה שעברתי, הכול יכול להשתנות, אבל אני תמיד זוכרת שבשנת 2010 התחלתי את העונה עם 1.81 וסיימתי עם 1.92. אם היית שואל אותי אם העליתי על דעתי שיש סיכוי שזה יקרה, הייתי אומרת לך שבחיים לא".
לצד האמונה והתקווה שהיא יכולה לעשות את זה ולהגיע לריו, פרנקל גם מדגישה שהקריירה שלה ממש לא הולכת להסתיים בקרוב. בזמן אולימפיאדת טוקיו היא תהיה בת 32 ולא חושבת שזה יהווה מבחינתה מחסום. בכל זאת, יש כמה קופצות שהיא יכולה לשאוב מהן השראה. אחת מהן היא הספרדיה רות' בייטיה, שבגיל 36 מככבת בראש רשימת הקופצות בענף ואת אליפות העולם האחרונה בפורטלנד היא סיימה עם מדליית כסף. גם בלנקה ולסיץ', שבשנה שעברה הוכתרה בגיל 31 כסגנית אלופת העולם עם 2.01, יכולה להשאיר לה תקוות רבות. "מבחינה פיזית אני יכולה להגיע לטוקיו. ברור שולאסיץ' ובייטיה מהוות מודל לחיקוי עבורי. אני קמה כל בוקר, עוברת עוד מכשול ומתחילה להתחרות".
- מאיפה את שואבת את האופטימיות לחזור למה שהיה פעם אחרי שתי הפציעות האלה?
"אני חושבת שחלק מלהיות ספורטאי זה לא לוותר. כל הספורטאים הכי גדולים אלה אנשים שהמשיכו ולא ויתרו. אני שואבת את האופטימיות מכך שלפני הפציעה הייתי בכושר ממש טוב והגרף שלי הראה עלייה מתמדת. כמעט עברתי שני מטר באימון באליפות אירופה. במוקדמות קפצתי שלוש פעמים 1.90 כאילו זה כלום. אני חושבת שעוד לא אמרתי את המילה האחרונה ומבחינה פיזית יש לי הרבה מה להוכיח. עד שאני לא אגיע לגבהים הללו, אני לא אוותר. את כל הגבהים שעברתי, עשיתי בפער גדול. אני רוצה לעשות את זה כמו שצריך. גם לאנטולי יש חלק גדול באופטימיות שלי. הוא השקיע בי המון וגם הוא אומר שאני יכולה לקפוץ ברגל ימין הרבה יותר. קיבלתי גם המון פרגון בעולם, ואני רואה את המצב הפיזי הטוב שלי לעומת קופצות אחרות, וזה נוטע בי אופטימיות".
- ועוברת בראש גם מחשבה שאולי זה לא יקרה כמו שאת רוצה?
"אני לא חושבת על אופציות מה יקרה אם לא, אלא מה יקרה אם כן. זה כמו בתחרות כשיש מולך רף. אם אתה חושב אם כן תעבור או לא, אתה בטוח לא תעבור, אבל אם תחשוב שכן תעבור, יש לך סיכוי. אני שמה את הפסימיות בצד".
- כולם מדברים על החוזק המנטלי שלך כי ממש לא פשוט לעבור את אותה פציעה קשה פעמיים. היו רגעים שבהם היית קרובה להישבר?
"יש רגעי משבר באימונים, אבל הדבר הראשון שאתה עושה זה לקום מחר בבוקר ולהמשיך. לכולנו יש רגעי משבר, אבל כולנו מסתכלים גם על טווח הארוך ולא נותנים לאמוציות להשפיע עלינו".
- כמה השפיע עלייך הקאמבק המדהים של דימה קרויטר בשנה שעברה?
"הוא נותן לי הרבה מאוד השראה כי גם הוא היה די במקום שלי, ועברנו מסלולים די דומים. אין ספק שאני גאה בו מאוד".
כחלק מהאמון שניתן בה, לאחרונה החליטה חברת תדיראן טלקום לאמץ אותה. במקביל לספורט, פרנקל גם החליטה לאחרונה לשתף פעולה עם עמותת "פרס לחיים" שמנסה לקדם את המחקר במציאת תרופה למחלת הסרטן.
אז כפי שהבנתם, פרנקל בונה על ריו ובהמשך על טוקיו, אבל במקביל היא חושבת גם על החיים שאחרי הספורט. זו גם הסיבה שהיא לומדת כיום משפטים ומנהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה בדרך אולי להיות עורכת דין דניאל פרנקל. "אני מסיימת השנה את התואר. חשוב לי מאוד שיהיה לי אחר כך תחום שמעניין אותי לעסוק בו. אני חושבת שחשוב שכל ספורטאי בישראל יילך ללמוד כי הספורט זה לא לכל החיים. גם אם אני אגיע לגיל של בייטיה, אני צריכה לדאוג לעצמי באופן הטוב ביותר".
- נמשיך לראות אותך בספורט אחרי שתפרשי?
"אני לא אעסוק בספורט מהסיבה שתחום המשפט מאוד מעניין אותי ואני ארצה להתעסק בזה. אני אשמח לקדם למשל את נושא שיפור שכר המאמנים. כשיאנית ישראל אני לא מתכוונת להיעלם מהנוף הספורטיבי, בדיוק כמו שאסתר רוט שחמורוב לא נעלמה".
