בווידאו: המשדר האולימפי של וואלה! ספורט
אליס שליזנגר, שהתחרתה בעבר עבור ישראל אך בעקבות סכסוך עם ארגון הג'ודו עברה לייצג את בריטניה, הודחה מטורניר הג'ודו במשקל עד 63 ק"ג וסיימה את דרכה באולימפיאדת ריו. החלום האולימפי של הג'ודוקא אליס שלזינגר נעצר בשמינית הגמר על ידי אניקה ואן אמדן ההולנדית שניצחה אותה בזכות עונש אחד בלבד. לזכותה של שלזינגר נזקף יוקו במהלך הקרב, אך הוא בוטל במיידי.
בסיבוב הראשון שלזינגר ניצחה את באק ג'יון מדרום קוריאה בזכות איפון. היא ירדה מהמזרון בהליכה בטוחה לחדר ההלבשה. התקשורת הישראלית ביקשה להחליף איתה מילה אבל היא אפילו לא החזירה מבט. יריבתה סיימה את הקרב כשהיא מדדה על רגלה.
משמעות ההדחה של שלזינגר היא כי לא יתקיים בריו קרב פיקנטי בינה לבין ירדן ג'רבי המתחרה באותה קטגוריית משקל. מפגש שכזה בכל מקרה היה יכול להתרחש רק בגמר.
.
"בסך הכל היה יום טוב, התחלתי טוב, הקרב הזה טיפה התפקשש לי, אבל בסך הכל היה לא רע", אמרה שלזינגר אחרי ההפסד. "ההרגשה מדהימה, זה שבכלל הצלחתי להגיע לפה, מבחינתי זו סוג של הצלחה, כי אם היית שואל אותי לפני שנתיים אם אהיה פה, התשובה שלי היתה לא. לא באמת חשבתי שבזמן שנשאר לי אני אצליח להגיע לכאן. בפני עצמו זו היתה חוויה מדהימה ואני לא מתחרטת על דבר מה שעשיתי.
על המעבר לייצג את בריטניה אמרה: "כעס זו לא המילה האחרונה, זה מאחורי, עכשיו אני צריכה להתמודד עם כל מה שקרה ומה שנעשה. גדלתי במדינה הזאת, חייתי שם, אמא שלי עלתה מאנגליה לישראל. זה לא פשוט. מצד שני, היה לי מזל שאמא שלי אנגליה ויכולתי לייצג מדינה אחרת. מאוד רוצה לחזור לאולימפיאדה נוספת".
כשנשאלה על יחסיה עם ירדן ג'רבי השיבה: "תקרא בכתבות האחרונות. לא שמתי לב מי היתה במזרן לידי, אנחנו לא מדברות, אין בינינו אינטראקציה וזה בסדר גמור". לבסוף, כשנשאלה האם היא מייחלת למדליה של ג'רבי, אמרה: "זו שאלה לא פיירית ולגיטימית. זה אבסורד בשבילכם. מהיום שעברתי לייצג מדינה אחרת, הסאגה הזאת נגמרה מבחינתי. זה מעולם לא היה מול ירדן".
שלזינגר הוסיפה: "היתה לי טעות קטנה, קיבלתי את העונש והבנתי שזה הולך להיות קרב על עונשים. ברגע שביטלו לי את הניקוד הבנתי שאני צריכה להתרכז מחדש. זה פחות הצליח היום. נתתי מאה אחוז. הרגשתי את התמיכה מישראל. אני ישראלית לכל דבר. נכון, קרה מה שקרה, לא מבחירה, עברתי לייצג מדינה אחרת. אני שמחה על ההחלטה שקיבלתי, גאה באנשים שהתייחסו אלי כמו אל משפחה. מי שאוהב אותי אוהב אותי בזכות מה שאני ומי שאני, נכון לרגע לזה אין לי מדליה אולימפית, אבל יש לי הרבה מעבר לזה, בדרך שלי, בכל מה שעשיתי. תחרות אחת לא הצליחה, אבל פרופורציות - זה אחת לארבע שנים. זה בסדר גמור. כל כך כואב לי לראות את החברים שלי לנבחרת חווים היום את מה שחוויתי לפני ארבע שנים, לא למדו כלום מזה, זה מה שכואב לי".