מעין דוידוביץ' הייתה רחוקה שיוט אחד ממדליה. אך בשיוט המדליות המכריע היא סיימה במקום התשיעי, ולא הצליחה לסיים בין שלוש המתחרות הראשונות, ונותרה רק עם המחמאות אחרי שסיפקה מספר שיוטים נהדרים במהלך ימי התחרות בריו.
"כל מדליסט שעושה מדליה אני אומרת לעצמי שגם אני רוצה", אמרה מעין דוידוביץ'. "השיוטים קשים, כמובן, אבל אני חיה אותם ורגילה אליהם. אני עדיין לא מעכלת, זה קצת מבאס אבל נתמודד. באמת האמנתי שאני מסוגלת להיות על הפודיום, אבל הפעם זה לא עבד. כשהתחלתי את השיוט הרגשתי ממש טוב. הייתי מפוקסת ועשיתי מה שרציתי לעשות. ידעתי שאני חייבת לעשות משהו נועז, לא הייתה לי ברירה. אם נתראה שוב עוד ארבע שנים? כן, לגמרי".
"מעין עשתה כל מה שהיא צריכה, אבל לים חוקים משלו", אמר דן דוידוביץ', אחיה של מעין. "המשפחה גאה בה על הדרך שהיא עשתה. היא בטוח מאוכזבת, אבל אנחנו מאחוריה. היא רצתה לחזור עם מדליה, אבל זה לא קרה. הפנים כבר לטוקיו. אנחנו גאים בה ומחכים לה בישראל".
אביה ציקי דוידוביץ' הוסיף: "כמובן שהיא מאוכזבת, אבל גם אנחנו מאוכזבים. היא עשתה עבודה טובה לאורך התחרות אבל זה ספורט, אפשר לנצח ואפשר להפסיד. המערכת לא עזרה לה בעבר, אז היא רצתה לפרוש וכשהיא חזרה הוועד האולימפי עזר והיא חזרה לפעילות".
