חמש דקות לסיום, האוהדים הארגנטינאים פתאום התעוררו. הנבחרת שלהם בפיגור 30 הפרש מול ארצות הברית בכדורסל, הם בדרך לעוף הביתה, אבל פתאום זה בא להם, הצורך לקום ולשיר. אז הם קמו ושרו. והורידו חולצות. התקבצו בחלק התחתון של השער העליון, בלי קשר לתוצאה, בלי קשר למשחק ופשוט צהלו בקולי קולות. פלויד מייוות'ר, בשורה הראשונה ביציע, נראה משועשע והוציא את המצלמה. דמרקוס קאזינס התחיל לרקוד על הספסל בהפגנתיות. גם העיתונאים התרשמו מתצוגת העידוד וחייכו (סוף סוף קורה משהו במשחק), אבל רק הברזילאים שרקו בוז. לא מפרגנים. מה אתם, מי אתם, שתבואו אלינו הביתה ותעשו פה בלגן.
אין שם אהבה. זה לא חדש. ארגנטינאים ידועים כשחצנים וגאוותנים ("המרחק הכי גדול בעולם הוא בין מה שארגנטינאי חושב על עצמו לבין מה שהוא שווה באמת", הסביר עיתונאי מקומי), אבל בברזיל הם שנואים במיוחד. באים לריו, בולטים בכל מקום, לא דופקים חשבון, תמיד בקבוצות, תמיד בחולצות תכלת-לבן מפוספסות, תמיד קולניים, תמיד בזים לכל השאר. אתמול (רביעי), ברבע גמר טורניר הכדורסל, ארגנטינה הובסה מול ארצות הברית, אבל גם שם האוהדים שלה דאגו להקניט את הברזילאים ולהזכיר להם גם את הניצחון עליהם כמה ימים לפני כן (אחרי שתי הארכות, במשחק בלתי נשכח), וגם, על הדרך, את השביעייה שחטפו במונדיאל. לאט לאט, סופרים עד 7.
אחרי שהאוהדים שרו שוב ושוב את שירם המפורסם מהמונדיאל "ברזיל, ספרי לנו איך זה מרגיש", דווקא השחקנים של נבחרת ארגנטינה היו אלה שפנו לקהל וביקשו להפסיק עם ההקנטות ולהתמקד בשירי עידוד חיוביים. זה לא ממש עזר. הברזילאים, מנגד, לא מתיימרים לשמור על כללי נימוס, ומדי פעם קמים ושרים ביחד, נשים וגברים, זקנים וטף: "אלף גולים, אלף גולים, רק לפלה, מראדונה נרקומן". ואז הגיע המפגש בכדורעף. בשעת לילה מאוחרת, רבע הגמר במראקנזיניו, ארגנטינה נגד ברזיל בקרב על מקום בין ארבע האחרונות. הדרבי האחרון של המשחקים בריו. הפרק האחרון, בינתיים.
עוד בנושא:
כל מה שקרה הלילה בריו 2016
למרות השעה המאוחרת האולם כמובן מלא, מפוצץ באנרגיות. השעות ממש לא מפחידות את הברזילאים. הרי יש משחקים בכדורעף חופים שמתחילים בחצות, מה זה 22:15. המראקנזיניו צהוב כולו, עם כתמים כחולים לבנים. האוהדים הארגנטינאים הבודדים פזורים ברחבי האולם, אבל איכשהו מחוברים זה לזה, מתואמים בשירה, כאילו הם מרגישים אחד את השני, ובכל הזדמנות פורצים ביחד באותו השיר. המקומיים נשלטים על ידי מכונות הגברה, ומטען גנטי שגזר עליהם לשיר ולרקוד בכל פעם שמוזיקה מתנגנת.
ברזיל פייבוריטית ברורה. אימפריית כדורעף. בטורניר הזה היא התקשתה, קרטעה, הפסידה פעמיים, ראתה את נבחרת הנשים מודחת, ספגה מכות גם בחופים, ורק בנס ניצלה את צרפת במשחק דרמטי והעפילה לרבע דרך ראש חץ משולש. ארגנטינה לעומת זאת הפתיעה בשלב הבתים, כולל ניצחונות לא צפויים מול יריבות חזקות. "הם כמו נבחרת הכדורגל שלהם", החמיא לארגנטינאים לוקאס סאאטקמפ, "הם יודעים לנהל טוב את המשחק, להגן טוב, לחסום טוב, תמיד קשה נגדם".
מעבר למתח, הרמה המקצועית מופלאה. באולם עוצמות של כדורעף במיטבו. הכל נראה בלתי אפשרי - גם לעבור את שלוש החיות עם הידיים החוסמות, ומצד שני להתמודד עם ההנחתות העוצמתיות, שמוטחות מגובה בתזמון מושלם. אפשר להרגיש מקרוב כמה מהר טסים הסרבים, כמה חזקות ההנחתות, כמה גבוה כולם עולים, ובכלל, עד כמה אסור לקחת כמובן מאליו את העובדה שהענקים האלה, הנפילים האלה, מזנקים ככה לפרקט בניסיון להציל כדורים, איך בכל שנייה שלהם בעמידה הם גומרים את הברכיים, ואיך לעזאזל בסיום כל ערב לא מפונים שלושה ארבעה שחקנים לבית חולים עם שבר באצבעות.
ברזיל מנצחת את המערכה הראשונה, והקהל משתולל. נשים צעירות עם גופיות צהובות ירוקות, כל אלה שצווחות במהלך הנקודות הארוכות, פשוט קופצות על הכיסא, מניפות דגל. ארגנטינה משווה ל-1:1 במערכות, ופתאום רואים אותם, את התכולים לבנים, עם חולצת הנבחרת ודגל מונף ביד בתנועות שהן ארגנטינאיות קלאסיות, אין עוד כאלה בעולם. המון דגלים בכל מקום. זה הרגע להתגאות. "יש יריבות עם ארגנטינה, לא נכחיש", הודה בסיום סרג'יו סנטוס, "בכדורעף היריבות קצת פחות חריפה, כי אנחנו מכירים אותם מחוץ למגרש, הכל בריא יותר, אבל זה לא משנה. אנחנו חייבים לנצח בשביל הקהל הזה".
והקהל הזה בוער. למרות הלחץ, הם לא מפסיקים לעודד. זה טבוע בהם, התשוקה לאהוב את החולצה הצהובה. אבל למרות הפנאטיות, הם שומרים על הרוח האולימפית: כששחקן ארגנטינאי נפצע, התפתל על הפרקט ויצא לטיפול, הוא קיבל תשואות. ככה זה, מריעים לפצועים, מפרגנים להם. אחרי שחזר בריא, שוב ספג שריקות בוז. כמו שצריך.
אלה לא משחקים אולימפיים קלים עבור ברזיל. עד עכשיו הרבה יותר אכזבות ממדליות, אבל גם הקהל מרגיש שזה הרגע שיכול לשנות גורלות. ניצחון על ארגנטינה, והאהבה חוזרת. הפסד, והכל שוב מידרדר. "לא רק שזה רבע גמר, והאולם מלא, והאווירה סוערת, ולא רק שיש מאיתנו ציפיות כמארחת ואלופה אולימפית לשעבר, זה אפילו מותח ומלחיץ יותר, כי זה דרבי", אמר מאמן ברזיל ברונו רסנדה, "ברגעים כאלה כל שחקן נותן את כולו, כל אחד מקריב את כל מה שיש לו עבור המדינה שלו".
בשתי המערכות הבאות ברזיל משתלטת על העניינים, ומשלימה ניצחון 1:3 בדרך למפגש מול רוסיה בחצי הגמר. "נצטרך לתת את הלב שלנו גם במשחקים הבאים", יודע מאמן ברזיל. ארגנטינה, לעומת זאת, סיימה יום כואב עם שתי הדחות, גם בכדורסל וגם בכדורעף. "ממש לא אכפת לי ההדחה, כואב לי להפסיד להם", אומר אוהד ארגנטינאי לחברו, "אני מת כבר לנקום".
