קופצת המשולשת הישראלית, חנה קנייזבה מיננקו, אמנם לא הצליחה להשיג מדליה אולימפית במשחקים בריו, אך הצליחה להעפיל לגמר, שם סיימה במקום החמישי המכובד. לאחר ששבה ארצה ונהנתה מכמה ימים של שקט, הגיעה מיננקו להתארח במשדר האולימפי היומי באולפן וואלה! NEWS, כדי לסכם את הטורניר האולימפי מהזווית שלה.
חנה קנייזבה מיננקו פתחה את דבריה: "היה לי קשה להתרגל לשעות כאן כי בלילה אני מתקשה לישון. הייתי בריו מהרביעי לאוגוסט, לפני ריו היינו במחנה אימונים בסאו פאולו כדי להתרגל למזג האוויר והשעות. חיכו לי בשדה התעופה המשפחה וגם מאיגוד האתלטיקה. מגיע לירדן ג'רבי ואורי ששון שיקבלו אותם ככה בנמל התעופה. פחות הסתובבתי ברחוב, אלא הייתי בעיקר באימונים. יש הרבה אנשים שמכירים אותי".
התחרות: "התחרות הייתה קשה והיא הגיעה אחרי שנה לא פשוטה. היה לי ניתוח במרץ האחרון, הייתי עם קביים וביוני לא ידעתי אם אני באמת נוסעת לריו. אמרתי למאמן שלי שאם אני לא קופצת את הקריטריון אני לא נוסעת לשם כדי להיות תיירת. מקום חמישי".
עוד בנושא:
המתעמלות כבר חושבות קדימה, אירה ויגדורצ'יק לא שוכחת: שליחנו מסכם
הציפיות: "הרגשתי לא טוב, אולי זה היו השעות או ההמתנה לתחרות. אני לא אוהב להיות באווירה כזו, אבל צריך להתרגל לריו. אולי היה עליי לחץ. צריך לייצג את המדינה בכבוד ובשמחה. אני חושבת שכול הספורטאים חייבים להראות מה שהם יכולים לעשות בצורה הכי טובה. לא תמיד אפשר לנצח או לשבור שיא אישי, אבל צריך להראות תוצאות. הרבה אנשים בישראל נתנו לי הרבה אהבה ותמיכה, זה עוזר לי עכשיו להתמודד עם האכזבה של המקום החמישי. עשיתי כל מה שאני יכול ואני שמחה. בלונדון קפצתי פחות וסיימתי במקום הרביעי. לא חשבתי על מדליה אלא להוציא תוצאה".
העתיד: "יש עוד שתי תחרויות, אבל אחריהן אני רוצה לקחת חופש כי אני עייפה מנטלית. עוד לא חשבתי על יעד. אני רואה שצריכים להשקיע במאמנים כי בלעידהם לא יהיו ספורטאים. המאמן שלי עובד בבית ספר, זה אומר שאני התאמנתי בבוקר לבד. זה מאוד קשה, אני חושב שמאמן צריך להיות מאמן ורק איתי, בתור מקצוע. הוא חייב להתפרנס אך ורק מזה. יש בארץ הרבה שחקנים צעירים עם כישרון והם זקוקים להתמדה".
מאוחר יותר הצטרף אורי ששון שסיפר: "הייתה סערה מהרגע הראשון שזכיתי במדליה ואין ספק שזה נמצא בכול מקום וזה מאוד כיף. במדינת ישראל כולם אוהבים להראות את החום, אני יוצא היום לחופשה עם המשפחה באילת. אני מתכנן קצת לצאת לחו"ל ואז נראה. קשה לי לספור את כמות הסלפים, אני צופה הרבה בקרבות ודברים שעברתי. אני מרגיש את החוויה הזו בכול יום, הכול עדיין טרי. אני נמצא בסוג של אופוריה, אני בטוח שזה ישקע".
הרגע הכי מרגש: "אני חושב שהרגע הכי מרגש היה בשדה התעופה שם חיכו לי ההורים והמשפחה, תוסיפו לזה את האנשים שהמתינו בשדה והרעיפו עליי חום ואהבה. ירדן צחקה על זה שדווקא אני צריך עזרה משומרי יס"מ".
לחיצת היד עם הג'ודוקא המצרי: "צריך להזכיר שג'ודו הוא ענף בו הכבוד הוא מרכיב מאוד חשוב. לחיצת יד היא דבר בסיסי. גם אורן סמדג'ה ומשה פונטי צעקו לי מהיציע ללחוץ לו את היד, ואולי זה גרם לי לרצות יותר ללחוץ לו את היד".
ששון הסביר: "ההחלטה לעבור למשקל חופשי הייתה החלטה אמיצה. גם במשקל הקודם שלי עד 100 קילו עשיתי תוצאות טובות יותר, אבל פונטי וסמדג'ה ראו את העתיד. לשגיא מוקי יש את הצוות שלו והם יעשו את המחשבות בשבילו. יש משהו קשה להתחרות ברגע האחרון, מצד שני זה שרואים את כולם מתחרים ועוברים את זה - יש בזה משהו מרגיע, כמו במקרה של ירדן. הגעתי לריו כל כך מוכן כך שפחות קשור לזה מה עשו שאר החברים היקרים שלי למשלחת הג'ודו. אני בטוח שהרבה ילדים ירצו להצטרף לג'ודו. אני הצטרפתי לזה בגלל יעל ארד וסמדג'ה, אני שומע שהרבה מועדונים מקבלים הרבה פניות מילדים".
ההצעות: "יש כל מיני הצעות מעניינות ומפתות, אבל אני לא יכול לדבר עליהן כעת".
המפגש מול טדי רינר: "אני שם לב שמקרב לקרב מולו אני מצמצם פערים. יש לי עוד דרך לעשות, אני לא מרגיש שאני בשיא שלי".
לסיכום ששון בחר לברך את מיננקו: "אני רוצה לברך את חנה על ההישג שלה, שהוא הישג נהדר. מקום חמישי זה הישג יוצא דופן, היא ספורטאית מדהימה והיא עברה פציעה קשה. אני מוריד את הכובע בפניה".