מאז תחילת האולימפיאדה מנתחים פרשנים, כתבים ושחקני עבר והווה אמריקאים את הסיבות למהפך שחולל מייק ששבסקי בנבחרת הכדורסל של ארצות הברית, שאותה אימן אמש בפעם האחרונה. הם מרבים לעסוק בהחזרת המחויבות, הגאווה והמשחק עבור הכבוד הלאומי, המדינה והדגל. הנראטיב הזה מתאים בול לתדמיתו של ששבסקי, לשעבר שחקן ומאמן בנבחרת האקדמיה הצבאית האמריקאית.
אלא שהסוד של ששבסקי פשוט הרבה יותר. כמאמן ותיק, הוא הבין שפחות הוא יותר. המשימה הקשה ביותר של המחזיקים בתפקיד הזה, בכל גיל ובכל רמה, היא להתאים את חומר הלימוד והשיטה לחומר השחקנים שעומד לרשותם. מאמנים רבים נופלים בדיוק כאן, כשהם מנסים לכפות אסטרטגיה לא מתאימה ובדרך כלל לוקים במה שמכונה "אובר קואצ'ינג", אימון-יתר. רבים מהם נופלים בסעיף האגו - ברצון להוכיח שהם יודעים הרבה כדורסל והצדיקו את שכרם.
עוד בנושא:
ארה"ב חוגגת: "הגיע הזמן שהעולם יתעשת ויתחיל להדביק את הפער"
המספרים של ריו 2016: שליטה אמריקאית, שיאים בריטים, וכל שיאי העולם
הציטוטים של ריו 2016: ההצהרה של בולט, המאמן שהשתגע מכעס
התמונות של ריו 2016: החגיגות, הדמעות, הדרמות , הביצועים והאווירה
ששבסקי היה ידוע בעבר כטהרן כדורסל, חניכו לשעבר של בובי נייט הקשוח שהדריך אותו באקדמיה, איש של משחק תנועה בלי כדור, חסימות, סבלנות וחיפוש אחרי הזריקה המושלמת. אלא שהוא הגיע לנבחרת ארצות הברית בעיצומו של שינוי משמעותי שעברה ה-NBA. הליגה גילתה את קסם הכדורסל המהיר והזריקה לשלוש, בהשראתו של מייק דאנתוני, מאמן פיניקס סאנס דאז ועוזרו של ששבסקי בשנותיו הראשונות בנבחרת.
למזלו של ששבסקי, המבוכות באליפות העולם ב-2002 ובאולימפיאדה ב-2004 גם הביאו לחזרת השחקנים המובילים לנבחרת. בהשראתו של דאנתוני, ששבסקי זרם עם כוכביו במקום לנסות לחנך אותם. בהפסד לארגנטינה בחצי הגמר באתונה ב-2004, זרקה נבחרת ארצות הברית 11 פעמים בלבד לשלוש וקלעה פעמיים בלבד. דיברו אז על בעיית קלעי החוץ של האמריקאים, רק שהכשל המרכזי היה שמאמנם, לארי בראון, שיחק איתם כדורסל איטי וממושמע על חצי מגרש. היתרון של האמריקאים היה טמון מאז ומתמיד באתלטיות ובריצה. מעבר לכך, דור חדש של קלעים הגיע לליגה, וששבסקי פשוט איפשר להם לזרוק. אמש, נגד סרביה, זרקו האמריקאים 31 פעמים לשלוש וקלעו 10. זה כל ההבדל, או לפחות רובו.
אי אפשר לומר שהכדורסל שהאמריקאים שיחקו בטורניר, או בטורנירים קודמים, היה מלהיב, קבוצתי או מעורר השראה. הטקטיקה ההתקפית הורכבה מתרגילים פשוטים ובסיסיים, כמעט פרימיטיביים. נבחרת כוכבים, שמורגלים להחזיק בכדור ולקחת זריקות רבות בקבוצותיהם, לא יכולה להפוך לקבוצה אמיתית בתוך כמה שבועות של אימונים, בלי אף משחק אימון ראוי. זו גם הסיבה שהם נראו רע בשלבים המוקדמים, אבל תמיד ידעו לקלוע עוד שלשה או לחטוף עוד כדור כדי לנצח.
למזלם, בשלב מסוים מצא ששבסקי את ההרכב ההגנתי הטוב ביותר שלו, עם פול ג'ורג', קייל לאורי, וג'ימי באטלר יחד עם דמרקוס קאזינס וקווין דוראנט. ג'ורג' חיסל אמש את מילוש תאודוסיץ' והצטיינותו ייתרה לחלוטין את דריימונד גרין, בעוד בהתקפה קווין דוראנט ממילא לא זקוק לכל עזרה. מאמני עבר היו מתפלצים מהזריקות שלקח אמש הכוכב החדש של גולדן סטייט מתשעה מטרים, בלי מסירה אחת בהתקפה, אבל ששבסקי מבין שאין טעם ללכת נגד הכוכבים שלו ומוטב לזרום איתם. התוצאה היא מדליית זהב שלישית ברציפות.
איפשהו, צפה בעניין גרג פופוביץ'. אם המאמן הנפלא של סן אנטוניו, שצפוי להחליף את ששבסקי החל באליפות העולם הבאה, ינסה ליישם את הכדורסל המורכב והמהפנט של סן אנטוניו במדים הלאומיים, הוא נדון לכישלון. אשר להניח שמאמן הספרס, אדם סופר אינטליגנטי, יידע להתאים את עצמו ויאפשר לכוכבי הנבחרת להשתולל. מכל מקום, האמריקאים נהנים משפע של כישרון, אינספור אלטרנטיבות לכוכבים וצעירים נפלאים שיבשילו בשנים הקרובות. בשאר העולם, לעומת זאת, עדיין לא מסתמנים יורשים ברמה של גאסול, ג'ינובילי ופארקר, ששיחקו במשחקים האולימפיים האחרונים שלהם. סגירת הפערים, שהסתמנה בתחילת העשור הקודם, נראית רחוקה מאי פעם.