באליפות העולם של 2015 סיים שלישי בריצות ל-100 מטר ובריצת השליחים 4X100; באולימפיאדת 2016 סיים שני בריצה ל-200 מטר, ושלישי בריצות ל-100 מטר ו-4X100; באליפות העולם של 2017 סיים שלישי בריצה ל-100 מטר, ושני בריצה ל-200 מטר; ובאולימפיאדה הנוכחית התברג במקום השלישי בריצה ל-100 מטר.
עם הרקורד הזה התייצב היום (רביעי) אנדרה דה גראס לגמר ה-200 מטר, והפעם הצליח לעמוד בלחץ, במתח ובציפיות. הקנדי בן ה-26 זכה במדליית זהב ראשונה בקריירה, כשחצה ראשון את קו הסיום עם שיא לאומי חדש של 19.62 שניות.
"חיכיתי לרגע הזה, התאמנתי קשה כדי להגיע לרגע הזה", אמר האיש שסידר לקנדה זהב ראשון בריצת 200 מטר מאז 1928. "19.6 - אני לא מאמין. כמעט הגעתי ל-19.5, אני ממש כמעט שם. עברתי כל כך הרבה בחמש השנים האחרונות, על המסלול ומחוצה לו".
כעת יכול דה גראס להיזכר בכל אותן ריצות בהן הצליח להגיע לפודיום - אך לא למקום הראשון. "ב-2016 הייתי ילד חסר ניסיון, אבל עכשיו יש ממני כל כך הרבה ציפיות ורציתי להראות שהפציעות מאחורי ואני יכול להביא הביתה מדליית זהב", אמר. "אחרי ה-100 מטר הייתי קצת מאוכזב, ידעתי שאני יכול להיות טוב יותר. אמרתי לעצמי שאני חייב לזכות ב-200. חייב".
ספרינט גדול ב-40 המטרים האחרונים העיף את הקנדי למקום הראשון, אחרי שפיגר למשך חלקים גדולים של הריצה אחרי יריביו האמריקאים קנת' בנאדרק ונואה ליילס. "ידעתי שהאמריקאים הולכים לדחוק בי", אמר. "ידעתי שהם הולכים לקחת אותי לקצה גבול היכולת. כבר חמש שנים חלפו מאז השיא האישי הקודם שלי, אז אני שמח שזה קרה".
בן ארצו דמיאן וורנר, המתחרה בקרב 10 וצפה מקרוב במירוץ, פרגן: "הוא התחרה בעבר נגד יוסאין בולט, יוהאן בלייק, כל המתחרים החזקים הללו. זה לא כאילו הוא פישל או הפסיד גמרים, הוא הפסיד לספורטאים אדירים".
ליילס, שסומן לפני פתיחת המירוץ כפייבוריט לזהב, הסתפק בארד בלבד. "נתתי הכול", אמר בסיום האמריקאי, שהתלונן על כך שהוצב במסלול 3. "לצערי, לא יכולתי לראות אף אחד ופשוט ניסיתי לרדוף, הרגשתי כאילו אני רודף אחרי אחרים".