וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא הוא הכתובת: שליחנו ליווה את אלכס שטילוב ביומו המאכזב בריו

ישראלי אחד ויחיד, בענף שאין בו נציגים עתידיים ראויים, אפשר לנו להשתעשע במחשבה שיש לנו מה למכור באחד הענפים שהאולימפיאדה חיה ונושמת בזכותם. שליחנו לריו ראה מקרוב את אלכס שטילוב מועד והבין למה הוא האחרון שצריך לספוג ביקורת

מערכת וואלה!

1. אלכס שטילוב ישב על הכיסא עם התספורת החגיגית שהכין ליום הגדול ובהה באיזו נקודה בתקרת אולם ההתעמלות מעורר החושים בפארק האולימפי. דקה קודם הסתיים החלום שלו בנחיתה אחת גרועה על המזרן. שטילוב היה בטוח בעצמו ערב המוקדמות. אולי בטוח מדי. אולי ביטחון מדומה שחיפה על לחץ גדול ומיותר. הוא כיוון רק למקום אחד. "גמר לא יעניין אותי ולא יעניין אתכם", אמר במספר הזדמנויות. "אין לי מדליה ואני רוצה אחת אולימפית. רק לשם אני מכוון".

אולם ההתעמלות בריו שולח את העיתונאים רחוק עד הגג. אבל גם ממרחק כה רב ניתן היה להבחין בצעידה מעט מהוססת של שטילוב כשעלה על המזרן על הבוקר. הוא שובץ לקבוצה אחת עם טורקי ובלארוסי. אלה שאין להם נבחרת. אלה שבאים בלי גב. בלי חברים שמחפים ותומכים. האולם היה רחוק מלהיות מלא, אבל העובדה שברזיל הייתה משובצת לקבוצה של שטילוב, הרימה את הדציבלים לרמת טקס הפתיחה. ברזיל שלחה נבחרת אדירה אבל גם אם אחד המתעמלים שלה סיים קפיצה במראקנה במקום על המזרן, הקאריוקאס שאגו מהיציע כדי להבהיר לשופטים שהם רוצים להשאיר את הזהב בריו.

עוד בנושא:
אכזבה: אלכס שטילוב הודח כבר במוקדמות: "תסריט שלא עבר לי בראש"
גילי לוסטיג מודה: "ציפינו שאלכס שטילוב יילחם על מקום בגמר"
יום מאכזב למשלחת ישראל לאולימפיאדה: סיכום השבת בריו דה ז'ניירו

אלכס שטילוב מתעמל ישראלי בתרגיל המתח. רויטרס
תמיכה זה לא מה שהיה חסר. שטילוב/רויטרס

על מכשיר המקבילים שהיה הראשון עבור הקבוצה אליה הוגרל, שטילוב ויתר מראש. בניגוד לאולימפיאדת לונדון שם התחרה בכל המכשירים בתחרות הקרב רב, לריו הוא בא מראש כדי להילחם רק בקרקע. הוא הוסיף את מכשיר המתח כדי להתחמם לפני הקרקע, שם הוא מרגיש בטוח כבר הרבה שנים. התרגיל שלו על מכשיר המתח היה בינוני מאוד, אבל כיוון שהלך מראש לקרקע הוא לא לקח את זה קשה. את המכנסיים הארוכים פשט די מהר ועלה על מכנסיים קצרים.

הוא המתין שהטורקי יסיים ולחץ לו יד לפני שעלה. ההמתנה לתורו הייתה קצת מעצבנת. שטילוב ניסה להירגע איכשהו אבל אז כבר בהרצה הראשונה הוא מעד בנחיתה וכנראה הבין שזה נגמר. המשך התרגיל היה סביר והוא המתין לראות אולי יקרה איזה נס. לא התרחש שום דבר באולם מלבד הציפייה מורטת העצבים לציון של שטילוב. המצלמה צילמה רק אותו. החזה שעלה וירד לימד על דופק 160 במנוחה מינימום. אולי הוא קיווה שיעשו לו חסד אחרי כל כך הרבה שנים, אולי נשבה באמונה שיש כאן חיבה מיוחדת לישראל אחרי התשואות בטקס הפתיחה. הציון החלש היכה בו בעוצמה. אכזבה שקשה לתאר גם במילים.

בגיל 29 שטילוב יכול אפילו לכוון לטוקיו 2020 אם ירצה כי יש מתעמלים בסבב גם מבוגרים יותר, אבל בסופו של דבר זה יהיה קשה מאוד. דור צעיר ומוכשר מתדפק על הדלתות רק חבל שאין אף אחד מישראל. בעוד שההתעמלות האמנותית קיבלה דחיפה חזקה בשנה האחרונה גם אם לפעמים בהקשר שלילי, התעמלות המכשירים היא משהו שכמעט ולא קיים אצלנו. שטילוב החזיק את הענף לבד על הגב וגם אם אכזב את עצמו ורבים אחרים בבית שהעדיפו אותו על המסך, על פני רביצה בשמש הלוהטת בים, עדיין צריך לכבד את זה שהוא איפשר לנו להשתעשע באשליה שיש לנו מה למכור באחד הענפים שהאולימפיאדה נושמת וקיימת בזכותם. מחוץ לאולם, כשכל העיתונאים מבקשים לדעת האם הוא בכלל מתכוון לפרוש, שטילוב ענה בסבלנות ובשקט. עוד הרבה זמן יסחוב את התסכול. אין מאוכזב ממנו. מדליה היא השיא, גמר זו השאיפה תמיד, אבל לא להתקרב ליכולת שלך ברגע הכי חשוב, זה הכי כואב לספורטאי אולימפי. שטילוב לא צריך להיות הכתובת המרכזית לחצים וביקורת הבוקר. לא הוא. הטיקט שלו הוא המקצוע הכי אכזרי שיש. אי אפשר לתקן בו. מעידה קטנה ואתה מתרסק ואתמול הוא נשבר לחתיכות.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

מיקום אסטרטגי, נוף מרהיב ודירות מפוארות: השכונה המסקרנת שנבנית במרכז

בשיתוף אאורה נדל"ן
גילי לוסטיג מנכ"ל הוועד האולימפי עם דני אורן הוועד האולימפי. יניב טוכמן, מערכת וואלה!
בקושי מחייכים. גילי לוסטיג/מערכת וואלה!, יניב טוכמן

2. את הדרך למגרש הטניס בפארק האולימפי עשה גילי לוסטיג מבריכת השחייה. שליחות המאה נתנו כמעט הכל, גל נבו לא הצליח להפתיע והתוצאות לא היו משהו. זה הצטרף לסיבוב שעשה בין הג'ודו להתעמלות מוקדם יותר שם נחלה הנבחרת שלו אכזבה גדולה. המנהל המקצועי דני אורן צעד לצידו. פניו של לוסטיג, מנכ"ל הוועד, היו אדומות מהשמש הקיצית של חורף ריו. חיוך של שמחה לא ניכר על פניהן מהבוקר. החיפוש אחר מגרש 4 בו היה אמור דודי סלע לעלות לשחק מול יריב בוסני, היה יותר מניסיון לצפות במחבט מספר אחת של ישראל משחק. זה היה יותר כמו לנסות לגמור את היום הראשון והמבאס הזה עם טעם מתוק בפה. הסדרנים בחולצות הצהובות שלחו כל פעם לכיוון אחר. "מגרשים 3 עד 9 זה לצד ימין", שלחה אחת את לוסטיג. לא לפני שהוסיפה שמגרש 4 זה דווקא לצד שמאל. כאן ראש המשלחת כבר שיחרר צחוק גדול. ראשון שלו לאורך כל היום. "לא מעט חוסר סדר יש כאן", הפטיר בציניות. "אבל קטע כזה עוד לא היה".

בסוף נמצא המגרש עליו סלע שיחק ולוסטיג התיישב לעודד. לא התבייש לזרוק קריאות מהיציע כדי לדרבן, העיקר לגמור את היום הראשון עם משהו שאפשר יהיה ללכת לישון איתו. הפתיחה הייתה נהדרת עם ארבעה משחקונים רצופים של סלע. זה נראה היה יותר מדי קל, אבל היום הזה הוא לא יום שהולך בו משהו קל והמשחק הפך להיות קשה ומורט עצבים לפעמים. סלע לקח את המערכה הראשונה אבל בשנייה סימן שהוא פצוע. דני אורן תפס את הראש ולא האמין. "רק שזה לא יקרה לנו עכשיו", התעצבן. "המשחק כבר ביד של דודי ועכשיו היד שלו כואבת". סלע חזר מהפציעה פנתר וגמר את הסיפור בדרך לסיבוב השני. אפשר לחזור לכפר האולימפי ולסגור יום ראשון עם איזו סוכריה.

הג'ודוקא גולן פולק. יוסי ציפקיס
מפה תצמח הישועה? גולן פולק/יוסי ציפקיס

3. גולן פולק וגילי כהן הם לא הפייבוריטים של אורן סמדג'ה ושני הרשקו למדליות, אבל דווקא הם מעמדת האנדרדוג אולי יפתיעו מאוחר יותר היום. אחת משבעה ג'ודאים כבר נפלה אתמול ובאיגוד של פונטי, משוועים כבר לניצחון ראשון. היום השני בקלות יכול להיות המשך ישיר ליום הראשון, אבל אלה המשחקים האולימפיים וכל דבר יכול להיות ברכבת ההפתעות הזו כאן בריו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully