פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ביקורת טלוויזיה: משה גרטל מוכיח כי בישראל רק ליצנים יכולים להתקדם

      לו משה גרטל היה עושה עבודה טובה, הוא היה מוצא עצמו יושב בסלון ובוכה על הפנסיה. למזלו, כמו אורן חזן ואמיר חצרוני, הוא חי במדינה בה רק למוקיונים יש סיכוי להצליח. טור הטלוויזיה של אבנר שביט

      ביקורת טלוויזיה: משה גרטל מוכיח כי בישראל רק ליצנים יכולים להתקדם

      בוידאו: צפו במשדר היומי באולפן וואלה! NEWS

      למשה גרטל היה מזל משמים: הוא לא עשה עבודה טובה באולימפיאדה הקודמת. לו הצטיין בה, סביר להניח כי כמו רבים מן הקולגות שלו, היינו מוצאים אותו כיום מחוסר עבודה, ובמקרה הטוב שומעים עליו בגלל סטטוס זועם על הפנסיה שלו.

      אך גרטל לא התנהל כמקצוען בלונדון 2012 אלא כליצן, ואצל עם הספר ואומת הסטרט-אפ, ככל שאתה מוקיון גדול יותר, כך גם גדלים סיכוייך להישאר בתמונה ואף להתקדם. הרי אם אורן חזן היה מתגלה כמחוקק מצטיין, עבודתו היתה נבלעת בים העמל הפרלמנטרי האפור, ולו אמיר חצרוני היה סתם עוד חוקר אקדמי חרוץ, גם פועלו היה הולך לאיבוד בזה של אלפים אחרים. אך הם, כמו שדר השחייה, נולדו במקום הנכון: ממלכת הליצנים, בה הכתר מחכה לכסילים, ומי שבאמת מבינים בשחייה, למשל, מוזמנים לשיר במקלחת.

      נוסף לכך, כידוע, לערוץ הספורט יש אובססיה מיוחדת למושג הטאלנט. ההתעללות של גרטל בענף הפכה אותו לכזה בעצמו לפני ארבע שנים, וכך הוא זכה למעמד יוצא דופן: היחיד מבין כוכבי רוממה הוותיקים אותם גייס הערוץ לשידורי האולימפיאדה הראשונים שלו, אף שכמובן לא חסרים בו די אנשי מקצוע רציניים שהיו יכולים לעשות זאת בעצמם.

      עוד בנושא

      הלו"ז היומי: מה מחכה היום לישראלים בריו?
      הדרים טים, פלפס ודל פוטרו: שאר הלו"ז היומי
      בשבילה: סיפור הפיניש הכי מרגש בריו עד כה
      דג'וקוביץ' נפרד בדמעות: "קשה לי להתמודד"

      משה גרטל עם שחייני נבחרת ישראל בשחייה (איגוד השחייה)
      הבעיות שלהם קשורות זו בזו. משה גרטל עם נבחרת השחייה הישראלית (צילום: איגוד השחייה)

      בערוץ ידעו מה הם הולכים לקבל, וגרטל סיפק את הסחורה כבר בימים הראשונים של האולימפיאדה, מצויד בסייד-קיק בוקי צ'יש. לא אדם פיטי ולא עדי ביטי יגנבו את אור הזרקורים מן השניים הללו, ומה הם לא יעשו כדי להבטיח זאת: פטפטת בלתי פוסקת וחסרת הכרה, בדיחות קרש, פרצי צחוק, התחלקויות שוביניסטיות, מונולוגים ארוכים, התעלמות א-עיתונאית מסיפורי ענק דוגמת נציגת משלחת הפליטים, שימוש עקבי במושג "שוק על ירך", שיבושי שמות ואיך אפשר שלא, סשן שאלות ותשובות עם הקהל לגבי השתנה בתוך הבריכה. בכל זאת, צריך משהו לדבר עליו בפייסבוק.

      מי שוויתרו בניגוד להמלצות הרופאים על שעות השינה שלהם כדי לצפות בנבחרת השליחים האמריקאית, היו יכולים רק לשים מיוט או לדמיין לעצמם איך המשחים היו נשמעים עם שדר שמכבד אותם, אבל באותה מידה אפשר גם לדמיין מציאות בה ישראל יוצאת מן עם הבריכה כשבאמתחתה שלל מדליות: אלה הזיות מופרכות לגמרי שאין טעם להיכנס אליהן. לאור איך שהתרבות בכלל ותרבות הספורט בפרט מתנהלות כאן, היה ברור כי זה איש הטלוויזיה שיקבל את המינוי, בדיוק כשם שהיה ודאי כי אף שחיין כחול-לבן לא יעלה על הפודיום.

      ואם לחזור לנקודת ההתחלה, גרטל התמזל במזל כפול ומכופל: לו היה משדר כך משהו שנתפס כנכס לאומי, ברצלונה למשל, אולי מתישהו היה לקהל נמאס ממנו, כי אפילו פה יש פרות קדושות שאסור לגעת בהן. אך הוא הקדיש את מגע המידאס ההפוך שלו לענף אולימפי קלאסי, כלומר כזה שבמדינה נטולת תרבות ספורט אמיתית אין שום כבוד אמיתי כלפיו, והמצב התודעתי של הצופים בכל הקשור אליו הוא שממילא הנציגים המקומיים יטבעו בלי מצופים, אז לבטח מותר להתייחס להכל כהלצה.

      מייקל פלפס שחיין נבחרת ארצות הברית (AP)
      מי הוא שיגנוב את התהילה מגרטל? מייקל פלפס (צילום: AP)

      רק שזה ביצה ותרנגולת. הקלת הראש הזו, וההתייחסות הכללית לספורט אולימפי כבדיחה, היא גם חלק מאותם גורמים המכשירים את התנאים לכך שנעוף לאחר שתי דקות מול מאוריציוס וזמביה - מדינות בהן לערוצים אולי אין טאלנטים, אבל אנשים שבילו ארבע שנים ואז יממה שלמה על המטוס כדי להגיע לריו מוכנים לעצור לשלוש שניות ולהיות רציניים לרגע.

      אבל למה בעצם שזה יפריע לערוץ הספורט? ההתבזויות מול המדינות עם התמ"ג הנחות משמעותית לעומתנו הכרחיות, כי כך הן מספקות נתחי בשר שאפשר יהיה להשליך ל"טאלנט" המרכזי האחר שלו, קופמן, ואם ירגישו קצת ריקנות אחרי שיפסיק לנהום, היא תירגע כשמחר ייכנסו מומחי הפילוח מהרשתות החברתיות ויראו להם כמה שכוכב הבריכה שלהם ויראלי. אם מישהו הספיק לשכוח כי נהג ביפנית זה אישאיםאוטו וחיתול זה סקעםקקי, הוא יכול להירגע: דרכו של גרטל לאולימפיאדת טוקיו כבר סלולה.