מהפכה של שמחה: ירדן ג'רבי והחגיגות במשלחת הישראלית

"הג'ודו הישראלי הוא אימפריה", צעק יושב ראש האיגוד משה פונטי ברגע של אופוריה, ושחרר את כל התסכול שהצטבר אצלו כבר תקופה ארוכה. כמה דקות לפני כן הוא ראה את ירדן ג'רבי זוכה במדליית ארד במשחקים האולימפיים בריו, ומיד לאחר מכן היא זינקה לעברו ביציע, התחבקה איתו, ושניהם התחילו למרר בבכי זה בזרועות זה. "את המלכה שלי, אני ידעתי, אני ידעתי", צעק לה פונטי באוזן. ג'רבי לקחה את הדגל, והניפה אותו לצלילי "מהפכה של שמחה". אחרי נוקיה וקיסריה, עומר אדם מרים גם את אולם קריוקה 3.

עוד בנושא:

יש מדליה: ירדן ג'רבי קטפה מדליית ארד בתחרויות הג'ודו בריו
ג'רבי בעננים: "הראיתי שהספורטאי הישראלי כן יכול להצליח"
היא כבר בהיכל התהילה: מספרי הזכייה ההיסטורית של ג'רבי
תמונות שייכנסו להיסטוריה: אלבום הזכייה של ג'רבי במדלייה

על ג'רבי ופונטי עברה תקופה קשה מאוד. פרשת אליס שלזינגר העיבה על הג'ודו הישראלי, יצרה מתחים, שערוריות, אבל היום זה נראה רחוק. המשלחת הישראלית ספגה בשלושת הימים הראשונים למשחקים ביקורות והשמצות, וגם זה נראה עכשיו רחוק, אפילו נמהר ומיותר. "אמרנו לכם לא לשפוט אותנו כל כך מהר", אמר ראש המשלחת גילי לוסטיג, וגם הוא לא יכול לעצור את הדמעות. פרויקט של ארבע שנים נמדד בדבר אחד - כן מדליה או לא מדליה. המבוכה מלונדון לא חזרה, ריו הפכה מאסון לחגיגה. והיד עוד נטויה.

לפני כולם, ג'רבי. רק מקרוב אפשר לחוש כמה היא קשוחה, חזקה, חסונה, אבל אחרי הניצחון היא לא הצליחה להשתלט על עצמה. בכל ראיון, בכל שאלה, הבכי התפרץ שוב ושוב. "אני רוצה להודות לכולם, לכל מי שהיה איתי במסע הזה", אמרה, והוסיפה "במיוחד למשפחה שלי", ושוב פרצה בבכי. המחשבה על ההורים, האחים, שתמיד שם, אי אפשר שלא לבכות. "עברנו רגעים קשים, זה היה מסע ארוך, אני פשוט לא מאמינה שעכשיו יש לי מדליה". ארד, סמדג'ה, זאבי, ועכשיו ג'רבי.

המאמן שלה שני הרשקו הוא פקעת עצבים, הוא לא מסוגל לשבת בשקט על הכיסא שלו, צועק הוראות, משתולל על הכיסא, בועט לכל עבר. עוד לא היה קרב אחד שבו לא קיבל אזהרה מהשופט, אבל בקרב על המדליה זה כבר עלה לו בהרחקה. ירדן ג'רבי הייתה ביתרון מבטיח על יריבתה היפנית, מרחק שתי דקות ממדליה, והרשקו נאלץ לצאת מהאולם. לשמחת כולם, ג'רבי הצליחה להסתדר בדקות המכריעות בלעדיו ("הוא מאמן גדול, גאון", אמרה), ובסיום קיבלנו סצינה קלאסית כשהרשקו יצא מחדר ההלבשה ורץ לזרועותיה. אם היו מסיימים את זה, זה היה נחשב לקיטש. במשחקים האולימפיים זו סצינה שבשגרה, כולם בוכים כל הזמן. אחר כך הפודיום, מפגש עם אלכס גלעדי, מרכינים ראש, מזילים שוב דמעה, וזהו. נגמר. יש מדליה.