הניצחון המיתולוגי של מייקל פלפס: הפודיום על לילה מופלא בבריכה

לדף הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

מייקל פלפס נתן לליאונידס של רודוס יומיים של חסד. אמש, עם ניצחונו העוצמתי ב-200 מעורב, השיג השחיין האמריקאי זהב אישי מספר 13 (תשע מדליות זהב נוספות השיג בשליחים). ומעתה אין איש — בעת החדשה או העתיקה או באף עת — שזכה ביותר ניצחונות אולימפיים אישיים. היווני, ששמר על שיאו האולימפי המיתולוגי במשך 2,168 שנה, נותר מאחור עם 12 כאלה. אוטוטו נגיע לאולימפיה, אבל ריו תחילה. הברזילאי פריירה נגע ראשון בקיר בתום בריכה אחת, החבר-נמסיס לוכטה הוביל בתום פרק הגב, אבל החל בבריכה השלישית פלפס הפעיל את הסנפיר ואפילו זאוס בעצמו לא יכול היה למנוע ממנו שיא בין-עידני.

אולי מומלץ לליאונידס שלנו דווקא לשמוח על שקרה בבריכה. השיא כבר לא שלו, אבל מה היה הסיכוי שלו לזכות בפרסום רב כל כך בעת המודרנית בה אנו חיים? בשבוע האחרון הוא שטף את הרשתות החברתיות וכמעט כל כלי תקשורת הזכיר את שמו (הנה, גם אנחנו). אז בואו ניתן לו כבוד אחרון.

לליאונידס, באהבה, ממייקל.

זו היתה האולימפיאדה ה-154, והיא התקיימה באולימפיה בשנת 164 לפני הספירה. המשחקים והטקסים ארכו חמישה ימים, ולמען הסיפתח, איך לא, הקריבו אייל שחור וזרקו את הכבד שלו למדורה. מה לא עושים בשביל האלים.

ליאונידס היה איש רודוס, וזו היתה האולימפיאדה הראשונה שלו. בכרך השביעי של "Legends of Olympia" מתוארים מעלליו במשחקים אלו. הוא היה צעיר וחסר ניסיון, והמרוץ הראשון שלו נקרא "דה סטאדיון". מספרים שהרקולס בעצמו מדד את המסלול הקצר, 192 מטר של היום, ספרינט כבר אז. חודש לפני המשחקים התפזרו בוחנים כדי לבחור את 16 האצנים הכי בשלים. שם לא האמינו בקריטריונים קלילים מדי ושם לא היה סיכוי לשחיין האתיופי, מר האבטה, להשתחל פנימה. 16 מובחרים התחלקו לקבוצות של ארבעה. בכל מקצה היה מנצח אחד, והגמר הכיל כמובן את ארבעתם. מנוחה לא היתה, המקצים נערכו בזה אחר זה, ובסיומים ליאונידס זכה בתואר אולימפי ראשון שלו. אז לא היתה חלוקת מדליות על פודיום אלא זוכה אחד ולראשו זר עלי עץ זית.

ליאונדס חבש אחד כזה לראשו, אך נאלץ להסירו מיד על מנת להשתתף בתחרות השנייה שלו. כן, באותו היום. המרוץ נקרא "דיאלוס", והמרחק היה כפול מהספרינט בו זכה הרגע. 14 חבר'ה הגיעו לקו הזינוק, הכניסו יד לכד והעלו בגורל את מיקומם ההתחלתי. המזניק סידר אותם לפי הניירת, והוציא אותם לדרך. הם רצו מקצה אחד של האיצטדיון לקצה השני, הקיפו עמוד וחזרו חיש מהר. ליאונידס ניצח בפער, וכשמהיציע צעקו את שמו וזרקו עליו פרחים, הוא רצה עוד. הוא לבש את השריון שלו ונשען לנוח על איזה עץ — בעוד כמה דקות יתחיל המרוץ השלישי שלו באותו היום.

באולימפיאדות העבר, ובעבר הכוונה להרבה לפני 164 לפני הספירה, היו רצים את מרוץ השריון עם קסדה, מגן כבד וחרב. אבל בימיו של ליאונידס כבר לא עשו שימוש בחרב ויד אחת לפחות היתה פנויה להתמצאות במרחב. המתווה כלל ארבעה סיבובים סיזיפיים וכבדים בתוך האיצטדיון. "הוא זה ששבר את המחסום שהיה בין ספרינטרים לאנשי סיבולת", אמר ל-BBC פול קרטלדג', פרופסור להיסטוריה בקיימברידג'. "לפניו, הריצה בשריון לא היתה מתאימה לאצנים. לרוץ עם ציוד מסורבל בטמפרטורה של 40 מעלות חום - התנאים היו נוראיים".

בשני הסיבובים הראשונים 14 הלוחמים היו קרובים אחד לשני, אבל בסיבוב השלישי אחד חמק מן היתר (קצת מזכיר את המשחה ב-200 מעורב, 2,180 לאחר מכן, לא?). בשל הביגוד המסורבל (שאר המרוצים נערכו בעזרת מלתחה קלילה יותר — עירום) אי אפשר היה לזהות מי זה מי. אחרי שהמנצח חצה את קו הסיום כולם הבינו.

ליאונידס זכה בתואר משולש במשחקים הראשונים שלו. בתולדות האולימפיאדה הישנה היו רק שבעה אנשים שעשו דבר כזה; אבל אף אחד לא עשה את זה פעמיים ברציפות. ליאונידס הגיבור הגיע למשחקים הבאים, ארבע שנים לאחר מכן, 160 לפני הספירה. הוא שחזר את השילוש הקדוש. גם ב-156 לפני הספירה. ומה אתם יודעים, גם ב-152, אז היה כבר בן 36, חמש שנים מבוגר ממייקל פלפס. ארבע אולימפיאדות, ארבעה טריפלים.

"זה היה פשוט אלוהי", נכתב על היווני. הוא היה לוחם ואתלט נערץ גם הרבה אחר מותו, הוגדר כרץ המפורסם בתולדות יוון ופסל שלו הוקם ברודוס עם הכיתוב "היתה לו מהירות של אל". בכרך השביעי של אגדות אולימפיה נחתם: "על ההישגים שלו ידובר במשך מאות שנים, היסטוריונים יכתבו ספרים עליו". אז הנה תיקון קל ומרענן עבור ליאונידס איש רודוס:

על ההישגים שלך מדובר אלפי שנים לאחר מכן, ועזוב היסטוריונים, בן אדם — צייצו עליך בטוויטר.

כן, לכו תדעו כמה מדויקים וכמה אמינים הדיווחים אודות ליאונידס. ולכו תשווו בין 12 ניצחונות לפני הספירה לבין 13 ניצחונות של ימינו. הרי אפילו הפרופסור מקיימברידג' אמר על ליאונידס ש"כנראה מדובר באריסטוקרט ממשפחה של אתלטים"."כנראה", כי אין יותר מדי מידע על האיש. בין אם מעשיו אכן קרו כפי שדווח שקרו ובין אם הוגזמו, טוב ללמוד עליהם כעת.

כי בצל ההשוואה ההזויה והמופרכת הזו, אין דרך הגיונית יותר לכבד את הישגיו של מייקל פלפס.

לא בספירת 26 מדליות ולא בפירוט אודות 22 מזהב. לא להתלהב מכך שרק שתי מדינות (ארצות הברית שלו ואוסטרליה) זכו ביותר מדליות זהב בשחייה. לא להתרשם מארבעה ניצחונות רצופים ב-200 מעורב, המשחה שמגדיר את הענף - אף אחד לא עשה דבר כזה. לא להתרשם מכך שהוא השחיין המבוגר ביותר שזוכה בזהב אולימפי, ועוד בארבע מדליות שכאלו (בואכה חמש?).

כי כל הפרטים הללו הנם מספרי ברזל, סטטיסטיקה אמיתית, שיאים הגיוניים.

כדי לכבד באמת את הספורטאי הכי גדול בתולדות המשחקים האולימפיים צריך ללכת הכי רחוק שאפשר והכי מיתולוגי שאפשר. לפלרטט עם הבדיון והדמיון. שזה בעצם מה שמייקל פלפס עשה בעצמו.

הגדול מכולם. אי פעם.

למי מכם שעדיין לא ראו את המשחה הנהדר של פלפס בגמר ה-200 מעורב, להלן תמונת המחשה:

האלוף הספיק להסתכל ממושכות בלוח עוד לפני שמספר 2 שלו נגע בקיר. מוחץ, דומיננטי, כבר מהבריכה השלישית.

ריאן לוכטה הגיע לגמר עם התוצאה השנייה הכי טובה במשחי חצי הגמר. הוא היה בטוח בעצמו, ולפני הגמר אמר שהוא מסוגל לזכות בזהב. הוא אפילו לא עלה על הפודיום. למרות ההובלה שלו לאחר בריכת הגב, הוא סיים כמעט שלוש שניות לאחר פלפס, כמעט שלוש שניות וחצי לאחר שיא העולם אותו קבע בעצמו בשנגחאי ב-2011.

לוכטה כנראה ייפרד מהמים האולימפיים עם המשחה הזה, והוא לא יזכור אותו לטובה, אבל הביצוע המסויט באמת שייך לאליוט פרידמן, שדר CBS למשחקים. זוכרים שפלפס ניצח בקילומטר, כן? הנה שלושים שניות שידור של פרידמן, מאמש:

"פלפס? לא נראה שיש בו את זה! ריאן לוכטה עומד על סף זכייה במדלייה 13 בקריירה. הוא שומר את הטוב לסוף. סוף סוף הוא עומד לעשות את זה! ריאן לוכטה עומד לנצח את מייקל פלפס במקצה הזה, באולימפיאדה! ופלפס אפילו לא יעלה על הפודיום!".

כעבור חמש שניות:

"אני מתנצל. התבלבלתי במסלולים. פלפס עם הזהב".

הוא התנצל על כך גם בטוויטר:

וכך, פרידמן פספס את הגמר הכי חשוב בשחייה של ריו 2016, חלום בלהות עבור כל שדר. פרידמן לא יתנחם בכך שיש אדם אחד בעולם הזה שבטח לא יבקר אותו על הטעות. קוראים לו ריאן לוכטה.

orenjos@walla.co.il