בווידאו: מתוך משדר וואלה! NEWS
נפתח את הטור עם חלוקת מדליה מטפורית לזוכה הבלתי רשמי בתואר "ציוץ האולימפיאדה". פשוט, מדויק, נכון:
נבחרת ההתעמלות של הדוד סם פירקה אתמול את הענף. הפער בינן לבין שאר הנבחרות נראה כמו הפער בין מייקל פלפס לשאר הספורטאים האולימפיים. האמריקאיות, איך לא, קטפו זהב קל, מה שנותן לנו את הזכות והעונג להתמקד בדבר הכי מלהיב שיש לארצות הברית להציע במשחקים האלה.
כי אם נבחרת ארצות הברית היא הדרים טים האמיתית, סימון ביילס היא מתעמלת החלומות. הביצועים ג'ורדן, החיוך מג'יק, הדיוק בירד. עוצמתית, כריזמטית, מלהיבה. פנטזיה שהיא ילדה בת 19.
עוד בנושא
ברמה משלה: "סימון ביילס היא הפנים של אולימפיאדת ריו"
נבחרת ארה"ב זכתה בתחרות הקבוצתית בהתעמלות
שדר הטלוויזיה התנצל על ההערות בנוגע להוריה של סימון ביילס
קונצרט של סימון ביילס במוקדמות תחרות ההתעמלות
מדליית זהב: סימון ביילס, ההצגה הכי טובה בריו 2016
"מעולם לא ראיתי דבר כזה".
בלה קארוי כבר בן 73. תשע אלופות אולימפיות עברו אצלו, 15 אלופות עולם. הוא אימן את נדיה קומנצ'י, מרי לו רטון, קרי סטראג. הוא מעולם לא ראה דבר כזה. בכתבה ל-ABC היה נחרץ אפילו יותר. "הכי טובה אי פעם". הוא דיבר על סימון ביילס, כן?
אתמול ביילס זכתה בזהב האולימפי הראשון שלה, בתחרות הקבוצתית. בקרקע, במתח ועל הקורה זה לעתים היה נראה ביוני. אבל במקרה שלה, הדיבורים החלו הרבה קודם. כמו לברון ג'יימס, כמו מייקל פלפס, לעולם היה ברור שמדובר באגדה עוד לפני הדאנק/הקיפר/הפירואט הראשון. היא בת 19, ולא הפסידה בתחרות כבר שלוש שנים. במהלכן זכתה בשלוש אליפויות עולם רצופות אף אחת לא עשתה דבר כזה. יש אפילו תרגיל התעמלות שנקרא על שמה. The Biles. שתי סלטות וחצי בורג תוך כדי נחיתה עיוורת. כמו שעון.
הכול התחיל בטיול בית ספר שבוטל בגלל גשם. המורים תיקנו את הפנצ'ר עם ביקור באולם ההתעמלות. סימון חזרה הביתה עם פתק לאימא נלי: "תהיו מעוניינים לרשום את בתכם לשיעורי התעמלות?". בבית הספר חשבו שהילדה תהפוך עם השנים לאחלה מעודדת, אבל הגורל של ביילס זז כמה משבצות הצדה. היום היא כבר אימפריה, ומדינה שלמה מעודדת אותה.
זו לא היתה פעם ראשונה שהגורל של סימון שינה כיוון. נלי אינה האימא הביולוגית שלה. בגיל חמש הוציאו את הילדה מחיק אמה, בחורה שנרקבה בגלל סמים. הסבא רון ביילס התחתן עם נלי, מהגרת מבליז מדינה על חופי הקריביים ושניהם אימצו את סימון ואת אחותה. נלי שמה לב שסימון היפר-אקטיבית, וכשיום אחד הציצה מהחלון וראתה את הבת שלה מרביצה סלטות מתיבת הדואר, היא הבינה שזו הקטנה גדולה תהיה.
קטנה קטנה, לא במטפורה. סימון ביילס, ביום זקוף, מגיעה ל-1.42 מטר מהרצפה. כשהיא מתנתקת ממנה זה כבר דבר אחר. היא תמיד היתה מעופפת. נלי סיפרה לאריק אדלסון מ-"Yahoo!" שהיא מעולם לא ראתה את בתה עולה במדרגות באופן נורמטיבי.
ענף ההתעמלות לא שופע במתעמלות שחורות, אבל ביילס, מרגע שהגיעה, לא רצתה לעשות שום דבר אחר. בהתחלה עוד היו כמה חששות וצניעות שמנעה ממנה לשבור את תקרת הזכוכית, אבל עם פסיכולוגית, 32 שעות אימון בשבוע, כישרון של פעם בחיים ואופי של ברזל, היא הפכה למתעמלת הטובה בעולם. בגיל 19 יש לה כבר 14 מדליות באליפויות עולם, 10 מהן זהב. אם תזכה בשלוש מדליות באולימפיאדה, היא תהפוך למעוטרת בתולדות ארצות הברית. היא הולכת על חמש מדליות זהב. אם תצליח? הסופרלטיבים כבר רבים עם עצמם.
אדלסון, שמלווה אותה עוד מלפני המשחקים וגם בריו, טוען שההשוואה הראויה היא אכן מייקל פלפס. "בניגוד אליו, ביילס נמצאת בענף שהוא שואו, וקל יותר להתלהב", הוא אמר לי אתמול. "סימון כוכבת-על. אני לא בטוח שאנשים מבינים עד כמה היא טובה. היא מזכירה לי את פלפס בכך שכולם אמרו עליו שהוא יהיה הספורטאי הכי טוב אי פעם עוד לפני שהוא זכה במדליה. היא עד כדי כך טובה".
המאמן המיתולוגי קארוי לא מעדן: "נדיה הביאה את השלמות האבסולוטית, מרי לו נחשבה לילדת פלא. עכשיו תור סימון". אלי רייזמן, חברתה לנבחרת ומתעמלת פנומנלית בזכות עצמה, המחישה את קנה המידה: "סימון בליגה משלה. אני אפילו לא מרגישה כאילו אני מתחרה מולה. היא עד כדי כך טובה". גם לכם יש הרגשה שקראתם את המשפט הזה כבר?
ורק סימון, כך נראה, לא באמת מבינה. בימים הקרובים, כשהיא תנסה להשיג את יעד חמש מדליות הזהב, נבחן עוד יותר את המנטליות שלה. האם המעמד יגרום ללחץ, לרעד. עד כה זה לא הכיוון. כל המאמנים והפרשנים מתייחסים אליה כאל חבילה שלמה של כישרון, דיוק ומנטליות מנצחת. רובם ממשיכים להתלהב מכל תרגיל שלה, רובם לא מצליחים למנוע מהלסת לשמוט. והיא? "לפעמים הגוף פשוט על טייס אוטומטי", היא אומרת. "לפעמים, כשאני צופה בתרגיל קרקע שלי, אני לא מבינה מה עשיתי".
והחיוך הזה.
התעמלות זה מקצוע רציני. רוב המתעמלות חותמות פנים, לא נראות ניהנות מהרגע. סימון, לא רק שמודעת להשלכות של הביזנס הקשוח בו היא נמצאת ("הפסדתי את הנשף בבית הספר אבל הייתי בשלוש אליפויות עולם"), מחייכת כל הדרך לזהב. ברגעים הכי מתוחים ודרמטיים, היא מראה קלילות לא הוגנת. באחת התחרויות האמריקאיות, היא זיהתה ביציע את שון ג'ונסון, מדליסטית זהב מבייג'ינג. ביילס מיד קרצה לה.
וכל זה קרה במהלך תרגיל.
מדליית כסף: כשמייקל פלפס השווה שיא אולימפי בן 2,168 שנה
מייקל פלפס האובר תחרותי לא באמת ייתן לעולם לכוון זרקור בלעדי על ביילס. אז הוא ארגן 80 דקות מיתולוגיות הלילה בבריכת השחייה. הוא פתח עם זהב ב-200 פרפר מול הנמסיס דה קלו, שסיים רק רביעי. האמריקאי הקדים את היפני סקאי בשלוש מאיות בלבד בדרך לזהב ה-20 שלו. לאחר מכן הוסיף פלפס עוד מדליה מוזהבת לארון העמוס, עם ניצחון ב-4X200. כל משחה של פלפס גורר עדכון שיאים ושליפת סטטיסטיקות שגורמת ל-90% ממדינות העולם להרגיש רע לגבי עצמן. הוא אפילו שבר אתמול שיא בן 96 שנה. אבל זה עוד כלום. ה-נתון של הערב מחזיר אותנו עד המאה השנייה לספירה.
לפי היסטריונים אולימפיים, הניצחון האישי של פלפס בפרפר, ה-12 שלו במספר באולימפיאדות, השווה שיא של ליאונידאס מרודוס משנת 152 לפני הספירה. ליאונידאס המוכשר זכה בשלושה מקצי ריצה בארבע אולימפיאדות עוקבות (164, 160, 156 ו-152 לפני הספירה), ולפי המעקבים הרשומים הוא היה האינדיווידואל הכי הישגי. עד הלילה. לפלפס יהיו שתי הזדמנויות לשבור את שיאו של ליאונידאס, ב-100 פרפר וב-200 מעורב.
לא נורא, ליאונידאס. 2,168 שנה זה מספיק זמן. נהנית מספיק.
מדליית ארד: ג'רבי יעמיק
שחר ג'רבי לא מכירה את הכת בקרב אוהדי הפועל באר שבע, אבל היא סוגדת לאותו אל. אמש, כשאחותה נלחמה על מדליה אולימפית ראשונה בחייה ושמינית של ישראל, שחר בת ה-19 היתה נעולה בחדרה. בלי טלוויזיה ובלי אפשרות לשמוע את ההורים והחברים בסלון. למה?
"את הקרב הראשון של ירדן לא ראיתי, והיא ניצחה", סיפרה לי הבוקר. "את הקרב השני ראיתי, והיא הפסידה. אז ניסינו לא להתעסק עם המזל שלנו, והרחיקו אותי מהטלוויזיה וצעקו עליי שגם לא אעז להתקרב".
אז איך העבירה את ארבע דקות הנצח? "הייתי עסוקה בלעזוב את הנאחס שלי בצד. התחלתי לדבר עם ירדן. זה נשמע קצת פסיכי עכשיו, אבל אתה מנסה להיעזר בכל דבר שיש לך כדי לנסות לשלוח לה מסר. בשלב מסוים שמעתי צעקות. יצאתי בריצה, וצעקו עליי 'זה לא נגמר, תחזרי לחדר!'. חזרתי, ואז שמעתי:
יש מדליה אולימפית. יש מדליה אולימפית!".
orenjos@walla.co.il