שלושה ספורטאים אמורים היו להיות הפנים של המשחקים בריו יוסאין בולט, מייקל פלפס וסימון ביילס אבל לפי ההופעה הראשונה של בולט במוקדמות ל-100 מטר, יש רק מלך אחד בריו, והוא מגיע ממלכת הספורט. פלפס הדהים בבריכה ושבר שיאים, ביילס הבריקה והלהיבה, אבל ספק אם מי מהם משתווה לרמת הפופולריות של הג'מייקני, שפשוט חישמל אתמול את האצטדיון האולימפי, וזה רק המוקדמות.
ביום שישי בבוקר האצטדיון היה ריק ברובו בפתיחת תחרויות האתלטיקה, במראה מאכזב ומדאיג, אבל בשבת בבוקר השמש שוב זרחה בריו, הקהל זרם בהמוניו בשעות הבוקר לקראת בואו של האיש המהיר בהיסטוריה, ולקראת 12:37, שעת עלייתו, אפשר היה ממש להרגיש את האנרגיות משתוללות. הפרצוף שלו רק הופיע על המסך, כשהוא עדיין בחדר ההלבשה, בדרך למסלול, והקהל כבר יוצא מגדרו, רוקע ברגליים, צועק ושורק, מכה בכיסאות, קורא בשמו. הרעד הוא לא דימוי, אלא ממש פיזי, בכפות הרגליים, במושבים.
העיניים ממוקדמות רק בו, והוא מרגיש את זה, כשהוא מנופף ידיים לכל צד של האצטדיון, ומיד מקבל אהבה. המצלמה מתמקדת בו, והוא מחייך, מלטף לעצמו את הפנים, מסתכל על עצמו מחייך במסך הגדול, ומחייך עוד יותר. הכל עוצר כשהוא באצטדיון, כאילו שאר התחרויות נפסקות לאות כבוד, וכשהוא מסיים לרוץ נחיל של עיתונאים וצלמים דוהרים לעבר המיקס זון כדי לשמוע אותו זורק מילה או שתיים, או סתם כדי לראות אותו מקרוב.
עוד בנושא:
אמש במוקדמות: בולט, גאטלין ובלייק טיילו לחצי גמר ה-100 מטר
יום 9 בריו: בולט רוצה עוד זהב ב-100, סימון ביילס חוזרת לככב
הלילה: איליין תומפסון זכתה בזהב ב-100 מטר, זהב גם לפראח
כל מה שקרה הלילה: הפתעה בקרב 7, דרמה בקפיצה לרוחק
הוא כבר לא צעיר כבעבר. כשהמצלמה מתמקדת בו רואים את השנים שחלפו, פה ושם קמט חדש, אולי גם השיער כבר לא צפוף כשהיה. הוא קבע זמן של 10.17 שניות במוקדמות, שהיה הרביעי בטיבו, אבל נראה שזה לא הלך חלק כמו פעם. "לא היה לי זינוק טוב, הרגשתי קצת איטי. אני לא רגיל לרוץ בשעות המוקדמות האלה, מקווה שמחר כבר ארגיש יותר טוב, חלק יותר", אמר. כמובן שכבר שנים מספידים אותו, ותמיד עולה החשש שזהו, שהפעם זה נגמר, ואז מגיע הגמר והוא ממוקד ודרוך ופשוט מתעלה ושורף את המסלול. אבל הפעם הפחד הוא לא רק בגללו, אלא גם בגלל היריב שלו, ג'סטין גאטלין.
האמריקאי נראה חד העונה, וגם במוקדמות דהר ל-10.01. "זה היה קל בנאדם", אמר בביטחון, "שלטתי במירוץ כבר מההתחלה, נשארתי חזק, אני מרגיש הכי טוב שהרגשתי העונה". ההבדלים בין בולט לגאטלין כבר ידועים ומוכרים, כשהאמריקאי הושעה פעמיים בקריירה על שימוש בחומרים אסורים ומסמל את הצד האפל של התחרותיות, בעוד בולט כבר עשור סוחב על גבו את האתלטיקה העולמית בזכות כריזמה יוצאת דופן, ובעיקר יכולת ושיאים. "מבחינתנו זה קרב קלאסי בין טוב לרע", אמר אתמול עיתונאי ג'מייקני.
רק השבוע השחיינית האמריקאית לילי קינג התייחסה לשיתופם של ספורטאים מרוסיה במשחקים, ואמרה ש"אני לא חושבת שאנשים שנתפסו על חומרים אסורים צריכים להיות פה, זה פשוט משהו שחייב להיות חקוק על אבן, זה אמור לשלוח מסר ברור". יש הטוענים שגאטלין כבר ריצה את עונשו וזכותו לחזור, יש הטוענים שזה עוול ומעביר מסר שלילי, והוא עצמו נשאל על הציטוטים של בת ארצו ואמר אתמול ש"אני אפילו לא יודע מי זאת לילי קינג, היא מתעסקת בשחייה ולא באתלטיקה, כך שאני לא מודאג ממנה". כך או כך, הסוגיה באוויר, והקהל כבר יודע בעד מי הוא. כעת השאלה היא אם נותר בבולט את הכוח לעוד התעלות אחרונה, לעוד רגע קסם, שלא רק ידליק את ריו, אלא גם יעשה צדק. "אני מרגיש טוב, אני שמח", הבטיח בולט, "עכשיו הכל שאלה של ביצוע, ולעשות את זה נכון כשמגיעים לגמר. הולכים להיות כמה מקצים מאוד מהירים".
בקטנה
* איגוד הג'ודו סיכם אתמול משחקים מוצלחים עם שתי מדליות, וערך מסיבת עיתונאים חגיגית בהשתתפות ראשי האיגוד והוועד האולימפי. פונטי בירך, סמדג'ה הודה, השרה רגב הבטיחה, לוסטיג וכרמי התמוגגו, כולם חייכו ודיברו וליקקו זה לזה, עד שהעיתונאי הוותיק נחמיה שטרסלר קם ושאל: "תגידו, אתם חושבים שלאורי ששון יש גם חלק במדליה?".
* ג'ף הנדרסון האמריקאי זכה אתמול בתחרות לקפיצה לרוחק, אבל הרגע הדרמטי אירע בסיום, כשנדמה היה שבן ארצו ג'ריון לוסון עוקף אותו בקפיצה האחרונה, או לכל הפחות מבטיח מדליה, אבל למרבה ההפתעה התוצאה שלו עמדה על 7.78 מטר. המאמן שלו זעם, לוסון נראה המום, אבל אחר כך התברר שהיד של הקופץ נגעה בחול לפני שנחת. "זו הייתה קפיצה של זהב", אמר בתסכול, על שפשוף קל בחול שעשה את ההבדל בין מקום ראשון לרביעי. המנצח, לעומת זאת, חגג. "מדליית זהב היא כמו תינוק שזה עתה נולד, זה פשוט יפהפה", אמר אחרי שניצח בפער של סנטימטר מהמקום השני.
* ורק נתנאו, נהג המונית, שומע בקולי קולות את הגרסה המקומית ל"שירים ושערים", על אף שהתדר לא מכוון כהלכה והצליל החורק מחריש אוזניים, הוא כמובן מסרב להחליש, בוודאי שלא לכבות, למרות בקשת הנוסעים, לקוחותיו, ובכעס מסנן "מצדי שתלך לעזאזל כל האולימפיאדה הזאת, יאללה פלמנגו".
