וואלה!

כשזה עמוק: השיטה של הג'ודו הישראלי לא הוכיחה את עצמה

ברוב המשקלים בג'ודו הישראלי עובדים על שיטה של ספורטאי אחד בכיר, ולא בטוח שזה נכון - כפי שהוכח עם פלצ'יק ומוקי. אם בענף ממשיכים להתגאות בנבחרת כה גדולה במשחקים האולימפיים, אולי כדאי לדאוג שבכל קטגוריית משקל יהיה גם עומק מבפנים. דני בורשבסקי מנתח את האכזבה

דני בורשבסקי
פיטר פלצ'יק מגיב אחרי הדחתו מטוקיו (צילום וידאו: יניב טוכמן, עריכת וידאו: ניר חן)

ירדן ג'רבי היתה הג'ודאית הישראלית המרשימה ביותר לא רק במשחקים האולימפיים בריו 2016 אלא בכל הקמפיין האולימפי שהחל מיד אחרי משחקי לונדון, שם היא הפסידה לאליס שלזינגר בהתמודדות על הזכות לייצג את ישראל ב-2012.

כשאני שומע שהרבה אנשים שואלים למה הג'ודוקות הישראלים לא הצליחו להביא מדליה עד עכשיו, אני נזכר בדרך המטורפת שעשתה ג'רבי. לא רק שהיא היתה צריכה להגיע לטופ העולמי וגם לזכות בדרך באליפות העולם, היא גם היתה צריכה להתעסק מדי יום במאבק מול יריבה מהבית - אליס שלזינגר, שהיתה יריבה חזקה מאוד. נכון שהמאבק הזה גלש מדי פעם למקומות לא נעימים מבחינה תקשורתית, אבל בסופו של דבר התוצאות הוכיחו שזה היה מאבק בריא שהביא לג'רבי זהב וכסף באליפויות העולם וארד במשחקים האולימפיים. אז נכון שהמאבק של ג'רבי מול שלזינגר היה בעיקר בקמפיין ללונדון ונמשך מעט לקמפיין ריו עד ששלזינגר הסתכסכה עם איגוד הג'ודו, אבל אין שום ספק שהוא תרם משמעותית להתפתחות של המדליסטית הישראלית ממשחקי ריו.

עוד בוואלה!

פיטר פלצ'יק פרץ בבכי: "זה אחד הדברים הכי קשים שהתמודדתי איתם בחיים"

לכתבה המלאה
התחרות הגדולה היטיבה עם שתיהן. ג'רבי ושלזינגר (צילום: GettyImages, Dean Mouhtaropoulos)

שני השמות שדיברו עליהם יותר מכל בהקשר של נבחרת הג'ודו הישראלית שיצאה לטוקיו היו שגיא מוקי ופיטר פלצ'יק. שני ג'ודוקת אדירים, אי אפשר להתווכח עם ההישגים שנכנסו להיסטוריה של הספורט הישראלי. אבל השבוע כולם שאלו: מה היה חסר להם? בהקשר של מוקי מדברים על הפציעות החוזרות, ובהקשר של פלצ'יק עוד ידברו ככל הנראה על דברים אחרים. אבל אם מסתכלים רגע על הנתונים היבשים, אולי אפשר להסיק מסקנה די ברורה לגבי שניהם, ממנה יוצא ששניהם בכלל לא אשמים במה שהיה חסר להם.

מאז ששגיא מוקי הפך לג'ודוקא מהצמרת העולמית, וכך גם לגבי פיטר פלצ'יק - לא היו להם יריבים ישראלים שיסכנו אותם, אפילו לא קרוב לזה. ולמי כן היו? לברוך שמאילוב היה מאבק מתיש מול טל פליקר המצוין, וגם שירה ראשוני לא היתה בטוחה בכרטיס שלה כי במשקל שלה התחרתה גם נועה מינצקר שרצתה מקום בטוקיו. שניהם אגב הגיעו לקרב על מדליית הארד ונתנו הופעה מצוינת. נכון שלגילי כהן היה את המאבק הקשה מכולם נגד גפן פרימו, אבל נראה שהעובדה שאחרי שכהן הרוויחה את מקומה ביושר בטוקיו מישהו דיבר בתקשורת על אפשרות שפרימו בכל זאת תהיה זו שתיסע (בין אם זה נכון או לא זה פורסם) - לא ממש תרמה לכהן שהפסידה בקרב השני שלה בטוקיו. חוץ מזה, גילי כהן היא לא מדורגת בכירה בדירוג העולמי (13) כמו מוקי ופלצ'יק.

נכון, פיטר פלצ'יק הגיע לטוקיו כמדורג 4 בעולם, אבל איך נראה הקמפיין האולימפי של המתחרים שלו בצמרת הדירוג? לליפרטלייאני הגאורגי ה-1 בעולם היה מתחרה אחר בארצו המדורג 20, ארון וולף היפני (5 בעולם) שניצח את פלצ'יק מגיע ממדינה שבכל משקל יש מאבק אדיר בין יותר משני ג'ודוקות, וגם למייקל קורל ההולנדי (3 בעולם) יש בבית יריב מהטופ 20 בעולם. ואם הוא דוגמה פחות טובה בגלל שהפסיד בקרב הראשון שלו, אפשר להתסכל על תחרות הנשים עד 70 ק"ג שם סאנה ואן דייק ההולנדית שזכתה במדליית הארד הגיעה לטוקיו לאחר מאבק מתיש מול בת ארצה קים פולינג המדורגת 6 בעולם.

גם אם תבדקו את יריביו של שגיא מוקי (2 בעולם) בטופ העולמי תגלו עוד הוכחות לתאוריה הזאת, כמו למשל שלקאסה הבלגי יש יריב בבית המדורג 16 בעולם. וחוץ מזה תגלו שגם מתחרים אחרים של מוקי מהטופ העולמי ללא יריבים חזקים בבית, כמו למשל אלבאיראק הטורקי (4 בעולם), לא הצליחו בטוקיו.

בקושי נאלץ להתמודד עם אתגרים של ממש בישראל. שגיא מוקי (צילום: צילום עודד קרני. באדיבות איגוד הג’ודו)

המסקנה היא שיש לא מעט מדינות בצמרת הג'ודו, כאלה שכבר השיגו מדליות גם בטוקיו, שאצלן יש הרבה יותר ג'ודוקות שמבינים שאפשר לעשות קריירה מכובדת גם בלי להגיע למשחקים האולימפיים ועם הישגים מרשימים בתחרויות אחרות. אולי זה מה שחסר לנו כאן? אני בטוח שגם לאריק זאבי היה מאוד נוח להיות הג'ודוקא הבכיר היחיד במשקל עד 100 ק"ג במשך כל כך הרבה שנים, אבל אולי דווקא בכשלונות שלו הוא ידע שהיה חסר גם מישהו שיסכן אותו כאן בארץ?

את כל הניתוחים המקצועיים יעשו אנשי המקצוע של איגוד הג'ודו ואין ספק שהם יעשו זאת בהקדם. אבל גם בלי להבין יותר מדי בסיבות המקצועיות להפסדים הכואבים של מוקי, פלצ'יק והאחרים, אפשר אולי להסיק בתור התחלה מסקנה פשוטה. אם ישראל מתגאה בנבחרת ג'ודו גדולה במשחקים האולימפיים, היא צריכה לדאוג שבכל קטגוריית משקל יהיה לה גם עומק. עושה רושם שברוב המשקלים בג'ודו עובדים כאן בארץ על שיטה של ספורטאי אחד בכיר, ולא בטוח שזה נכון. אגב, אליס שלזינגר פרשה מהג'ודו הישראלי ועברה לייצג את בריטניה אחרי שייעצו לה להעלות משקל ולעבור קטגוריה כדי שלג'ודו הישראלי יהיה יותר עומק במשקלים, וכן, גם כדי שלירדן ג'רבי יהיה יותר נוח בסופו של דבר, ובמקרה שלה זה באמת נגמר טוב. אבל אולי הג'ודו הישראלי צריך דווקא פחות עומק מבחוץ ויותר מבפנים? אולי זה הדבר שעושה את ההבדל בין ג'ודוקות מצוינים, ברמה פחות או יותר זהה, שמסיבה מסוימת דווקא בזירה החשובה מכולם יודעים להפיל את האחרים?

ליריביו היו מבחנים גדולים יותר עד האולימפיאדה. פלצ'יק (צילום: רויטרס)

דני בורשבסקי הוא פרשן אתלטיקה קלה בערוץ הספורט ובשוונג. בעבר כתב הספורט האולימפי של וואלה! ושליח וואלה! ספורט למשחקים האולימפיים בבייג'ינג ובלונדון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully