אילנה רומנו ואנקי שפיצר טיפסו על רכב הגולף הקטן שהסיע אותם מחוץ לכפר האולימפי. תומאס באך נשיא הוועד האולימפי שהיה האוזן הקשבת שלהן, סיים את לחיצות הידיים המנומסות ונעלם עם פמלייתו לא לפני שנענה לצילום משותף עם משה פונטי, אורן סמדג'ה ושני הרשקו. יעל ארד עם חיוך ודמעה בעין הביטה על שתי האלמנות שסיימו מסע של 44 שנות מאבק להכרה בינלאומית בי"א חללי מינכן וליבה הגדול שעזר לה לזכות במדלייה ההיא ההיסטורית בברצלונה, התרחב עוד יותר.
"זה היה אחד הרגעים הכי מרגשים בחיי", סיפרה על הטקס. "הרגע שבו תומאס באך עמד ליד אבן הזיכרון מול המשלחת הישראלית ומול האלמנות, מקריא אחד אחד את הנרצחים ומשלים את האירוע עם דקת דומיה, זה היה אחד הרגעים החזקים בחיי. המשמעות היא הרבה יותר מהמילים. באך סגר את המעגל בצורה הכי מרגשת שאפשר. הזלתי דמעות והתרגשתי בצורה שלא תאומן".
עוד בנושא:
הוועד האולימפי ערך טקס רשמי לזכר חללי מינכן: "התקפה נפשעת"
ברוכים הבאים לדיסנילנד: על הכפר הקסום שבפאתי ריו דה ז'ניירו
ארד סיפרה לא מזמן כי לפני שיצאה לאולימפיאדה ההיא בברצלונה, היה לה צורך לבקר באופן אישי את רומנו ושפיצר והמפגש איתן נתן לה הרבה כוח. היכולת הוורבלית של ארד לעתים מאפילה אפילו על כוחה כג'ודאית והמסר שלה לספורטאים הישראלים שייצאו מחרתיים לתחרות הגדולה בתבל, מאוד ברור. "מעולם לא נפרדתי מהמתח שלפני התחרות. אני מחוברת לספורטאים ולמאמנים ואני חווה אותם היום עם תובנה שהאירוע הזה הוא אירוע אדיר וענק והדרך שהם עשו היא הכי טובה שיכלו לעשות. מכאן זה המאני טיים שלהם. אני זוכרת את ההתכנסות שלי בתוך עצמי, את הרצון לשקט תעשייתי. עכשיו זה הכל שלהם. הם יכולים לגעת בשמיים ולכבוש את העולם והניצחון יכול לבוא ממקום של חיבור לחלומות והדחקת החרדות. אני מאוד מצפה למשחקים ומאוד מאמינה שכל אחד יעשה את הכי טוב שהוא יכול. אני רוצה שהם ייצאו מכאן בהרגשה שהם עשו הכי טוב שהם יכלו. זו התחושה הכי טובה שספורטאי יכול לצאת איתה ממשחקים אולימפיים".
רומנו ושפיצר העניקו ראיונות לכל מי שביקש. גם הטלוויזיה ההולנדית התעניינה בשפיצר שהיתה אז בת הזוג היחידה ששהתה במינכן ואחרי האסון הכבד, נשארה במגורים לסייע באיסוף החפצים האישיים של הנרצחים. היה קשה להן לעזוב את הכפר האולימפי אחרי שהטקס נגמר. מן סוג של תחושת סיפוק אדירה מהולה עם כאב. "44 שנים של התעלמות הגיעו לסיומן", סיפרה רומנו. "כמה רוע עברנו. כמה שנים איומות של סבל. מה, לא אמרו לנו כדי להוריד אותנו מהעניין? שהמשחקים האלה הם לא לאבל. שלא נערב פוליטיקה בספורט. היו אפילו כאלה שהטיחו בפנינו שאנחנו אלה שהבאנו את המלחמה למשחקים האולימפיים. שישראל כאילו אשמה שהטרור חדר למשחקים האולימפיים. עם כל זה, לא היססנו ולא פחדנו.
סללנו דרך ורצנו אליה. היום ירדה לי אבן גדולה מהלב ואני חשה שהאחד עשר מרחפים מעליי ואומרים לנו תודה. בניה של התנועה האולימפית צריכים לרחף מעל האולימפיאדה פעם בארבע שנים. המסר שעבר מכאן הוא מסר אנטי טרור. היום הטרור פוגע במדינות האיסלאם יותר מאשר בנו והאיסלאם צריך להיות בעד מה שקרה כאן. בדקת הדומייה רעדתי בכל הגוף. היינו בנות 26 והיום אנחנו בנות 70. כל חיינו הוקדשו להכרה הזו. הלב שלנו התרסק פעם אחרי פעם אבל לא הרמנו ידיים. אנקי ואני נסענו בכל העולם והקרבנו גם את הילדים שלנו לפעמים. יש לי ילדה בת 44 שמעולם לא השתמשה במילה אבא. לחשוב שאחרי כל המאבק וכל השנים, הבאתי לה את מה שהבטחתי לה ולאחיות שלה. אסון מינכן לא יישכח לעד".
כמות מכובדת של ספורטאים נכחה בטקס שהוקדש גם לנפגעי הטרור באולימפיאדת מינכן. אלכס שטילוב ויעקב טומרקין ישבו זה לצד זה וצילמו בסלולארי. טומרקין ירד למחתרת מאז הגיע לברזיל. לא עונה כמעט לטלפונים, בטח לא לעיתונאים. "אני מנסה להיות מאוד מרוכז ומאוד מפוקס", התנצל. "ולכן ביקשתי מראש סליחה מכל מי שמנסה לתפוס אותי. התנאים כאן נהדרים. הבריכה פנטסטית, מתקן האימונים נהדר. יש הכל". טומרקין מכוון לשיאים שלו ורוצה לשבור. הוא חם על ה-200 גב אבל לא יוותר גם על ה-100 ובשניהם ינסה לעשות גמרים אולימפיים.
בדירה שלו בכפר האולימפי גם יתר השחיינים והוא מבסוט. "האווירה נהדרת", הוא מעדכן. "אנחנו שישה בדירה, כך שלא משעמם לרגע". במשלחת השחייה מחזיקים אצבעות לאנדי מורז שתחלים מהשפעת שקפצה עליה ואחת הדירות הוסבה לטובת חדר טיפולים.
על מרבית הבניינים דגלי המדינות וזה מראה פנטסטי. דגלי ישראל לא מתנוססים בבניין של הישראלים על פי הוראה בטחונית. כשאלכס שטילוב נשאל על ידי אחד העיתונאים אחד ממוקם הבניין שלהם, הוא עשה עצמו כאילו לא שומע. "אלו ההוראות שהוא קיבל", שח אחד ממנהלי הנבחרת. "ושטילוב יודע לבצע מה שאומרים לו".
שירה ראשוני מהג'ודו ושטילוב יהיו הראשונים להתחרות כבר בשבת, אבל ביום ראשון תעלה לכביש רוכבת האופניים שני בלוך. בת 37, אם לשלושה ילדים שנשארו בבית בסקוטלנד. החיוך לא מש מפניה לאורך שעות ארוכות בכפר האולימפי. "אני מרגישה בסוג של חלום", שיתפה. "מאוד נהנית מכל שנייה. זה מדהים מה שקורה כאן. הגודל, הבניינים העצומים עם הדגלים האלה, הספורטאים שמקיפים אותנו מכל כיוון ומכל מדינה.
אני פשוט מרחפת וכיף לי". 140 הקילומטרים שהיא עומדת לעשות ביום ראשון מלמדים שעם כל הריספקט לאווירה הטובה, בלוך באה לקרוע את עצמה. "כבר יצאתי לבחון את המסלול וראיתי מה מצפה שלי. אני חייבת להיות מוכנה לכל תרחיש בעיקר בנושא מזג האוויר". זה אמור להיות חורף בריו ומדי פעם יורדים גשמים, אבל אתמול היה לפרקים חם ולח. השמש אמנם כמעט שלא הציצה מבין העננים, אבל זה היה הכי רחוק מחורף ישראלי שמכירים בארץ.
המטוסים שממשיכים לנחות בנמל התעופה גאליאו פורקים עוד ספורטאים וגם תיירים. ריו מתמלאת, אבל הברזילאים לא רוקדים סמבה ברחובות. הם לא מבסוטים שסוגרים להם רחובות ונתיבים לטובת האולימפיאדה והם סובלים מהפקקים. גם ניימאר והנבחרת לא משהו ומזמן כבר אין אמון. דווקא אמפתיה גדולה יש אצל הברזילאי למסי. הכי רחוק משנאה ספורטיבית לארגנטינה, יש חיבה אדירה לכוכב שלא מצליח לסחוב על הגב את הנבחרת שלו".
בסיבובים שעושים חברי המשלחת בין המפורסמים, יש גם הרבה מפגשים עם כוכבי עבר. סרגיי בובקה היה צמוד לישראלים בגלל טקס הי"א וגם אחריו. "יש לי חיבה מיוחדת לישראל", הפתיע. "הייתי מהראשונים שקרא לכבד את חללי מינכן ואני מאוד עוקב אחרי מה שקורה אצלכם בספורט. מקווה שתצליחו כאן יותר ממה שמצפים". במשלחת הישראלית קנו.