חיים קיצוניים, תוצאות נדירות: עוד יום בהיסטוריה של מייקל פלפס

מה לא קרה איתו בשנים האחרונות. הוא עישן סמים (ונתפס על ידי המצלמה), הוא שתה אלכוהול (ונעצר על ידי משטרת התנועה), הוא התהולל מינית (והובך כשהאישה סיפרה שהיתה פעם גבר). אבל מייקל פלפס הוא ספורטאי שלא רק שובר מוסכמות ספורטיביות, אלא גם צורות חשיבה. באף אחד מספרי ההצלחה לא כתוב שספורטאי ברמות האלה יכול להתעסק עם כל הדברים האלה, אבל לא פלפס. פלפס הגיע לריו עם מטען של סיפורים והוכיח שאין ביניהם שום ניגוד להצלחה בספורט, אם אתה יודע בדיוק מה אתה עושה בכל שלב. ומי שחשש שחייו הקיצוניים עלולים להשפיע, קיבל בריו תשובה ברורה.

עוד בנושא:
אין לו תחרות: מייקל פלפס זכה במדליית הזהב ב-200 מטר מעורב אישי
כל מה שקרה הלילה: פיג'י עשתה היסטוריה, גם מנואל האמריקאית
יש מתעמלות, ויש את סימון ביילס: המספרים מאחורי הסנסציה של ריו

הבטיחו לנו קרב, הכינו אותו לאתגר, אבל ברגע האמת פלפס הפך את זה להרבה יותר קל ממה שאנשים חושבים. במשחה החזק שלו, פלפס ניצח בשתי שניות ופער של שלושה מטרים מהמקום השני. בכך סגר 4 מדליות זהב ב-4 אוליפיאדות במשחה אדיר ונטול תחרות.

אם לפני יותר מ-40 שנה העולם חגג שבע מדליות זהב של שחיין בודד, פלפס אמר לא עוד. 22 מדליות זהב, 26 מדליות בסך הכל. אבל אל דאגה. את פלפס כנראה לא נקבל באליפות העולם הבאה בבודפשט, אבל בטוקיו 2020 בהחלט כן. חצי שעה אחר הגמר הוא הגיע לחצי הגמר ב-100 פרפר וגם שם המשימה בוצעה בהצלחה.

עוד היסטוריה ענקית נקבעה היום בבריכה בריו. מדליית זהב ושיא אולימפי התחלקו בין שתי כרישות מקנדה וארה"ב שסיימו באותו זמן ואותו מקום. סימון מנואל מארה"ב ופני אולקסיאק בת 16 מקנדה. שתיהן קבעו זמן אדיר של 52.70.

מנואל היא האפרו-אמריקאית הראשונה שזוכה בתואר אלופה אולימפית ואילו אולקסיאק היא השחיינית הקנדית הראשונה שזוכה בתואר זהה. במשחה כזה, שרה שיוסטרום השוודית, אלופה אולימפית ב-100 פרפר, הסתפקה במקום השני.

ריאן מרפי השלים ניצחון כפול במשחי בגב. האמריקאי האחרון שעשה זאת היה שיאן העולם ארון פירסול. שני סיים מיטשל לארקין מאוסטרליה, שבלונדון 2012 סיים מקום אחד אחרי יעקב טומרקין שלנו. במקום השלישי ייבגני ריילוב הרוסי, שעל הדרך קבע שיא אירופי וסידר מדליה נוספת לרוסיה.

את הסיפור של המשחה הזה צריך להתחיל מהמקום השמיני. שם נמצאת שיאנית העולם, ריקה פדרסן מילר, שאכזבה בגדול. מי שכן ניצחה היתה ריה קנטו, שהביאה מדליית זהב שנייה ליפן. יוליה אפימובה הרוסיה שוב זכתה לשריקות בוז אבל הביאה מדליית כסף לרוסיה. במאזן המדליות של הרוסים המושמצים, זה גם חשוב.

האולימפיאדה בריו המחישה משהו חשוב לשחיה הישראלית: אנחנו פשוט לא מצליחים להדביק את הפער שהעולם פותח. והוא פותח. דור חדש של שחיינים צעירים משתלט על עולם השחיה, והפער שלנו ממנו הלך וגדל. הנבחרת הישראלית הייתה מורכבת משחיינים מנוסים וגם צעירים בלי יוצא מן הכלל, אבל הדברים לא התחברו לאף אחד. אף אחד לא התעלה. וזו בדיוק החידה: למה?

הדבר החשוב ביותר עכשיו הוא לבחון מה לא עבד. למה אנחנו פה והם שם. השחייה הישראלית חייבת לקבוע חזון ברור ויעדים ברורים של הישגים לשנים הבאות. אם מדינה כמו איסלנד, עם 300,000 תושבים, מצליחה להגיע לרבע גמר יורו ולהכניס שני שחיינים לחצי גמר אולימפי, אז אנחנו גם יכולים.

האולימפיאדה בריו היא הזדמנות מצוינת של השחיה הישראלית להפיק לקחים ולהפנים את ההבדלים בין ההתקדמות שאנחנו חווינו בשנים האחרונות (שלא באה לידי ביטוי בריו) לבין ההתקדמות הגדולה בהרבה שחווה העולם (וכן באה לידי ביטוי בריו). טוקיו 2020 זה יעד אבל לא מטרה. המטרה מחר בבוקר צריכה לכוון לאיך אנחנו רוצים לראות את השחיה הישראלית בעוד 20 שנה ולא רק בעוד ארבע שנים.