רוכב האופניים דן קרייבן הוא בלי ספק אחד מגיבורי הקאלט של אולימפיאדת ריו. הוא השתתף בשני מרוצים, ובשניהם הבאזז היה כביר בהרבה מהתוצאות, אבל הג'וקר הנמיבי וזקנו העוצמתי שזכה כבר לחיים משל עצמו, לא מפסיקים לחייך. בתווך, ובגלל עלילותיו באולימפיאדה, אלוף נמיביה וסגן אלוף אפריקה ברכיבת כביש כבר הספיק להפוך למם.
הנה כמה דוגמאות:
זה התחיל ב-6 באוגוסט, במרוץ הכביש המפרך, של 237 קילומטרים רעים. ביום מגעיל ומסוכן קרייבן גרם לכולם לרגעי צחוק כשהעביר את התחרות בלייב, בטוויטר שלו. כולם השתגעו מכך, ופיד הטוויטר שלו הפך לקדחת רשת. "זה לא הייתי אני", הוא נזכר לגלות בשיחה עם וואלה! ספורט מבסיסו האירופי שבג'ירונה, ספרד. "בלילה שלפני נתתי לחברה שלי את הססמה לטוויטר וצחקתי איתה, אמרתי לה שתצייץ בזמן שאני מתחרה. ואז שכחתי מזה לגמרי. כשחזרתי מהמרוץ זה היה משוגע. פתחתי את הטלפון והוא התפוצץ. שמע, היא עשתה את זה יפה, עשוי טוב".
המרוץ עצמו אם כן היה אפל ומלא בתאונות קשות. האיטלקי וינצ'נזו ניבאלי התרסק במצב מבטיח ושבר את שתי עצמות הבריח. יום לאחר מכן, במרוץ הנשים בו השתתפה גם שני בלוך הישראלית, הההולנדית המובילה אנמיק ואן ולוטן התרסקה באותה ירידה וסדקה את עמוד השדרה שלה בכמה מקומות שונים. אלו היו יומיים קשוחים. 60 אחוז מהגברים לא סיימו את המרוץ, גם קרייבן ביניהם.
"זו היתה האליפות החד-יומית הכי קשה שנתקלתי בה, אי פעם", הוא אומר. "הייתי באליפויות עולם ואירופה, מעולם לא ראיתי מרוץ כזה. העליות, הירידות, תנאי השטח, זה היה פשוט קשה. הכי בעייתית היתה הירידה סמוך לסיום. כשיש לך ירידה כזו ומדליית זהב מחכה לך למטה, אתה יודע שזה ייגמר רע. באימון הראשון שעשיתי במסלול הזה אמרתי 'אנשים יתרסקו כאן'. זה הזכיר לי את המכתש במצפה רמון, אתה מכיר?", הוא שואל, ועל הסיבה בגינה הוא מכיר את המכתש נרחיב אוטוטו. "אז זה תלול כמו הירידה שם, רק עם פנייה חדה כל 100 מטר".
מפחיד אותך לראות התרסקויות כאלו?
"כן, קצת. אני מנסה לא לצפות בדברים כאלה כי אני לא מרוויח מזה כלום. להפך".
כשמישהו נכשל באולימפיאדה אומרים 'ארבע שנים עבד ובסוף נכשל'. במקרה שלך, אפילו לא סיימת את המרוץ. זה לא מעצבן?
"מהפעם הראשונה שראיתי את המסלול ידעתי שבעליות והירידות של הסוף כבר לא אוכל להיות תחרותי. אני מדוויז'ן 3 ושם היו אנשים מהטור דה פראנס. אני שמח עם התוצאה, לא היה משהו אחר שיכולתי לעשות. כשהתרחקתי יותר מדי מהדבוקה הורידו אותי מהכביש".
קרייבן חשב שהאולימפיאדה שלו נגמרה, והיה שלם. "כבר אכלתי גלידה ומקדונלדס", הסימן האולטימטיבי לרגיעה ספורטיבית. ביום שלישי בבוקר הוא קיבל טלפון ממתאמת התחרויות של משלחת נמיביה. היא סיפרה לו שבגלל שהרבה רוכבים נפצעו קשה מדי במרוץ הכביש, אין מספיק מתחרים למרוץ נגד השעון שייערך למחרת. קרייבן לא היסס, וענה: "את משוגעת? אין לי ציוד לזה כאן. אין סיכוי".
"אחרי שניתקתי, פתאום חשבתי על מה שעשיתי", הוא אומר. "הרגע אמרתי 'לא' לתחרות באולימפיאדה. זו לא הרוח של המשחקים, לא? חשבתי לעצמי: אם זה היה אליפות רגילה, ברור שאידיוטי להתחרות בלי ציוד מתאים. אבל באולימפיאדה אנחנו לא מדברים על אליפות רגילה. זה מיוחד. רק להיות על קו הזינוק ולייצג את נמיביה, זה מיוחד. ועל הקסדה שלי כתוב 'סייקלינג אקדמי', אז מבחינתי אני לא רק מייצג את נמיביה אלא גם את הקבוצה מישראל".
עוד בנושא
יוסאין בולט זכה בזהב שלישי ב-100 מטר עם 9.81 שניות בגמר
בולט צהל בסיום והצהיר: "זכייה בגמר ה-200 תהיה הכי מתוקה"
וייד ואן ניקרק ניפץ את שיאו המיתולוגי של מייקל ג'ונסון ב-400 מטר
בולט מזמין את ואן ניקרק לדו קרב, ומי המאמנת של הסנסציה?.
פז חסדאי הצטמרר ממופע הקסמים האחרון בהחלט של יוסאין בולט
אוקיי, זה הזמן לספר שבזמן שקרייבן לא מייצג את נמיביה שלו הוא מייצג את ישראל. כשרן מרגליות -- אלוף רכיבה ישראלי וכיום ממקימי הקבוצה המקצוענית הראשונה כאן, "סייקלינג אקדמי" -- חיפש טאלנטים מבחוץ, הוא הגיע עד סרט תעודי אודות הרכיבה ברואנדה. קרייבן, ממגנט כהרגלו, הופיע בסרט. מרגליות התלהב והחל להתכתב עם הג'וקר בפייסבוק. "רכבתי בקבוצה גדולה יותר", אומר קרייבן, "אבל הקבוצה מישראל עניינה אותי. כשסיימתי את דרכי בקבוצה בצרפת היו לי כמה אופציות בדוויז'ן 3 אבל אף קבוצה לא ריגשה אותי. הלב לא הרגיש שייך. וכל מה שרן אמר לי הכה בי. בישראל רוצים לפתח את הענף? זה בדיוק מה שאני אוהב, וזה בדיוק מה שהיה חשוב לרן. זה היה כמו שידוך משמיים. זה היה הימור אבל אהבתי את רן אז לקחתי את ההימור ואת הירידה במשכורת. ואני כל כך שמח שעשיתי את זה. אני מאוד נהנה מהקבוצה, מהאנרגיה הזו שיש בישראל, וייב בלתי ניתן להסבר. אני מקצוען כבר 12 שנה, וזו הקבוצה שחיפשתי במשך 12 שנה. לעולם לא חשבתי שאמצא קבוצה בה אני מרגיש בבית כמו שאני מרגיש בישראל".
"סייקלינג אקדמי" זו הקבוצה המקצוענית הראשונה בישראל, עם 15 רוכבים, חמישה מהם ישראלים. "זה כמו מכבי בכדורסל, רוב השחקנים זרים", קרייבן צוחק ומראה שליטה בחומר למרות חודש וחצי בלבד בישראל, במצטבר. "אבל אצלנו המטרה היא לא רק לנצח כמו מכבי, אלא לפתח את הענף בישראל. זה חשוב מאוד וכל הישראלים צריכים להתחיל לשים עין על הקבוצה, כי אנחנו נעשה דברים גדולים".
בינתיים הקבוצה כבר הספיקה לעלות לדוויז'ן 2, והחלום היה ונותר נציג ישראלי בטור דה פראנס. בדצמבר קרייבן הגיע למחנה אימון בנגב. "ואז נסענו לצפון, לקיבוץ וואמאת השופט", מוסיף הבחור, שמתחזק כבר כמה מילים בעברית ("מים", "מה עניינים", "כן", "ימין"). בפברואר חזר לעוד שלושה שבועות. התלהב, כמה שהתלהב. "לא הייתי בירושלים ולא הייתי בהרי הצפון ולא בגבול עזה, אבל הייתי בכל איזור אחר וזה היה מדהים. הנגב כל כך מזכיר לי את נמיביה".
הבית שלו בנמיביה נמצא בעיר קטנה, אומארורו, 6,000 תושבים. "נמיביה גדולה יותר מצרפת, שוויץ ואוסטריה ביחד, אבל במקום השני לפני הסוף באוכלוסיה ביחס לשטח", קרייבן מתחפש לאטלס. "וכשהייתי בנגב חשבתי לעצמי 'וואו, זה כמו בבית, רק עם כל כך הרבה אנשים'". אבל בנמיביה יש פרנקי פרדריקס ולנגב אין. "אתה תשמח לדעת שהוא גם בן אדם מדהים", אומר קרייבן. "נמיביה היא לא כמו ישראל, אין אצלנו הרבה מפורסמים. כילד בנמיביה, פרנקי פרדריקס היה האדם המפורסם היחיד. הוא תמיד היה אליל".
עכשיו גם אתה די סלב.
"אני מאוד רחוק מפרנקי".
אבל בואו נחזור להתלבטות של קרייבן לגבי המרוץ נגד השעון, אליו הוזמן. "הרגשתי שאני מייצג את נמיביה, את הקבוצה מישראל ואת הספונסרים", אמר, "אז אחרי שכבר סירבתי להשתתף במרוץ שלחתי לחברה שלי הודעה. 'אולי כדאי לי לשקול שוב?'. היא לא ענתה, אז על הדרך צייצתי בטוויטר ושאלתי את האוהדים שלי מה כדאי לעשות. כולם, בלי יוצא מן הכלל, הראו תמיכה אדירה. ואז גם חברה שלי שלחה שכדאי לי להתחרות, והבנתי שאם אני מסרב זה רק בגלל שאני מפחד להיראות אידיוט ולפגוע באגו שלי. הבנתי שבעצם אין עליי לחץ, כי להתחרות במרוץ נגד השעון עם אופני כביש זה כמו להגיע למרוץ פורמולה עם מכונית נאסקר. בעצם, כולם ציפו שאגיע אחרון, אז היה לי רק מה להרוויח".
אז הוא אמר כן, וסיים אחרון.
בגלל שזה מרוץ נגד השעון, קרייבן, שזינק ראשון, תפס לדקה בערך את הפודיום הזמני. רגע שיא, 15 שניות של תהילה.
האוהדים שלו התלהבו מההופעה הלא צפויה שלו והחלו להעלות לטוויטר פנטזיות אחרות שמערבות את קרייבן. "כל הזמן עושים עליי פוטושופ", הוא אומר. "זה בטוח בגלל הזקן. כשהיה לי שיער ארוך נראיתי כמו מישהו מהביג'יז, ומישהו שם את הפרצוף שלי על הסולן ומשם זה התחיל. ובאולימפיאדה זה רק התעצם".
תוסיפו את המרוץ המקוון הזה למרוץ המקוון הראשון שעשה בריו, וקבלו גיבור רשת. "אלה דברים שאתה לא יכול לתכנן", הוא מסביר את הבאזז המפתיע שקיבל. "היתה לי קריירה לא קלה, ולמדתי שצריך ליהנות ממה שיש, אז באולימפיאדה הזו החלטתי לעשות כיף. והתגובות מדהימות. כל העולם כותב עליי, אייטמים ב-CNN, USA Today ואיפה לא. עבור הרבה אנשים אני חדש בנוף, אבל היו לי אלפי אוהדים מדהימים כבר שנים, ואחד מהם אפילו התעצבן בטוויטר על כל הקופצים החדשים". כן, גם אוהדי האופניים שונאים טרמפיסטים.
אולי גל התהילה הזה יעשה לך טוב כלכלית?
"נראה", הוא אומר, הסקפטי. "אני טוב בליהנות מעצמי וטוב בלהוסיף חשיפה לקבוצה שלי ולמדינה שלי, אבל כשזה נוגע לקבל את התגמול האישי שלי אני רע מאוד. כנראה שאני צריך סוכן".
ואי אפשר לדבר עם רוכב אופניים בלי לדבר על הפיל המסומם שבחדר.
"אני נמצא בענף עם התדמית הכי רעה רק בגלל שזה הענף היחיד שעשה הכי הרבה עבודה כדי להתנקות. תראו את כל הענפים האחרים, למשל באתלטיקה, ב-10,000 נשים -- האתיופית מחצה את השיא העתיק שהושג על ידי מסוממת. נו, באמת. אם אתה מסתכל על הטור דה פראנס בתקופת ארמסטרונג לעומת עכשיו, אתה רואה שזה הרבה יותר אנושי. אתה רואה שהיום הרוכבים סובלים יותר. זה אולי לא 100 אחוז נקי, אבל זה הרבה יותר נקי ממה שזה היה. לצערי, אנחנו ניראה טוב יותר כשענפים אחרים ייראו רע יותר, ואני לא יכול לחכות".
קרייבן נינוח, בדחן, כריזמטי. האם הוא גם היה קרוב לשימוש? "אם הייתי רוכב בשביל כסף הייתי פורש מזמן. אם הייתי רוכב בשביל פרסום הייתי פורש מזמן. אני עושה את זה כי אני אוהב את זה וכי אין שום דבר בעולם שהייתי רוצה לעשות, וזה מה שעושה את זה קל עבורי, לא להשתמש בסמים. כשהייתי צעיר לא הייתי כל כך בטוח, אבל למזלי תמיד הייתי בסביבה הנכונה".
orenjos@walla.co.il
