אולי זו הקבלה שכבר ניפק למדינת ישראל, מדליה אולימפית, שמאפשרת לשחר צוברי להיות כל כך רגוע אחרי שלושה ימים בינוניים במיוחד מבחינתו. נמרוד משיח לא יושב לו כאן על הזנב וגם אם לא יכנס לשיוט המדליות ביום ראשון, הוא יחזור ארצה בראש שקט. דקות אחרי שסיים את המשט התשיעי שלו וסיים לארגן את הגלשן והמפרש, צוברי התייצב במקום שהוא די אוהב, עמדת הראיונות. יכולת ורבלית יש לו ברמה כמעט זהה ליכולת הגלישה ועד אתמול לא היה מי שישמע אותו. במשך יומיים התקשורת הישראלית תפסה מרחק מהשייטים במרינה דה גלוריה. אולם הג'ודו בפארק האולימפי היה מוקד המשיכה וכך גם בריכת השחייה.
אתמול (חמישי) לא היו לישראל נציגים במשקלי התחרויות בג'ודו ומהשחייה כבר די התייאשו כאן, אז שייטי ה-470 ובעיקר הגולשים, צוברי ומעיין דוידוביץ', משכו את מרבית תשומת הלב. צוברי עמד עם הטלפון הסלולארי וחיפש את המיקום שלו באתר האינטרנט של התחרות. שלושה מקצים שהיו לו אתמול מצטרפים אל השישה שעשה ביומיים הראשונים. אתמול עוד סיים במקומות 6 ו-7 אבל גם 19 ובסך הכל עזב את הים כשהוא רק במקום 18. "אם אני נכנס למשט העשירייה ביום ראשון, זה רק כדי להיות במשט העשירייה. אין לי כבר שום סיכוי למדליה", אמר תוך כדי בדיקת התוצאות על צג הסלולארי.
עוד בנושא:
מעין דוידוביץ' במקום השישי הכללי אחרי 9 שיוטים, צוברי מתרחק ממדליה
הג'ודוקא המצרי שיחכה (או שלא) לאורי ששון על המזרן: יריבי הישראלים
כל מה שקרה הלילה: פיג'י עשתה היסטוריה, גם מנואל האמריקאית
יש לצוברי חיבה מיוחדת למשט המדליות. בבייג'ינג יצא למשט הזה במרחק גדול מאוד משלושת המוליכים. הוא אמר לעצמו שאם יעשה שיוט טוב, בטוח אחד מהשלושה יפשל והוא יקפוץ על אחת המדליות, תכנית שבאמת עבדה לבסוף. פה בריו זה כבר לא יקרה, כי הפער גדול מאוד. הוא הגיע לריו אחרי דו קרב כבד מול משיח לאורך חמש תחרויות. רק עצם ההעפלה כגולש היחיד מבין הגברים, הינה סוג של מדליה. אבל שלא יובן אחרת, צוברי לא בא הנה רק כדי להשתתף ומכאן התחושה שהעסק כבר די קשה לו. גם בלונדון לא שיחזר את בייג'ינג וזו כבר אולימפיאדה שנייה ברציפות שהוא רחוק מההישג ההוא מלפני שמונה שנים. "אני גולש כאן לא טוב מבחינה טכנית", ניתח את עצמו כאילו היה פרשן ומאמן גם יחד. "היכולות הפיזיות, המנטליות והטקטיות שלי בסדר, אבל יש לי בעיה דווקא ביכולת הטכנית. אנשים בענף השתפרו ואני הלכתי אחורה", הסביר בצורה כנה. "גלשתי כאן בחודשיים האחרונים לא מעט. גלשתי לפני האולימפיאדה וגלשתי לא טוב. ציפיתי לעשות כאן תחרות הרבה יותר טובה וזה לא קרה. אני אנסה להוציא את המיטב מהתחרות הזו. יש לי עוד שלושה ואנסה לעשות הכי טוב. מבחינת ניקוד אני די קרוב לעשירייה ואנסה לייצר שלושה שיוטים טובים. אם אכנס לשיוט הגמר זו תהיה הצלחה, אבל ציפיתי מעצמי להרבה יותר".
בניגוד למרבית הספורטאים שישנים בכפר האולימפי, צוברי ודוידוביץ' כמו גם שייטי ה-470 מתאכסנים במלון בקרבת המרינה. מפלטו של המבקר שראשו כבר כואב מהמולת הפארק האולימפי נמצא בשקט של מרינה דה גלוריה. פחות משעה נסיעה מהפארק שם מרבית התחרויות, והשפיות ניכרת בכל פינה על החוף. זו עדיין תחרות ויש מספיק סירות וגלשנים במים, אבל איפה הלחץ של הפארק על מתקניו ואיפה הפסטורליה של מעגן הסירות לא רחוק מהר הסוכר.
האווירה הזו כל כך מתאימה למעיין דוידוביץ'. כמה ביטחון יש לה כשהיא מדברת ובמיוחד כשהיא גולשת. בכל פעם שהיא מדברת אתה מרגיש שהיא לא מבינה מה יש להתפלא שהיא כל כך קרובה למדליה. אתמול היא פתחה מדהים וסיימה משט ראשון במקום השני. אחר כך באו שני שיוטים בינוניים מינוס והיא הדרדרה למקום השישי בכללי. "באתי הנה לעשות מדליה והציפייה שלי מעצמי גבוהה מהציפייה של כל מי שמסביבי, אם זה תקשורת ואם אלה אנשים אחרים", אמרה. בניגוד לצוברי שלא התרגל למים של ריו, דוידוביץ' עשתה שיוטים נהדרים במפרץ באימונים שלפני האולימפיאדה. זה גם מה שנתן לה ביטחון לבוא למשחקים האולימפיים באמונה גדולה. "בשייט יותר מכל ענף אחר צריך לספור את הכסף במדרגות", אמרה. "ויש לי עוד שלושה שיוטים ועוד שיוט מדליות שם אתה גם יכול לסגור פער של 20 נקודות כי זה נחשב כשיוט כפול".
כל בכירי הוועד האולימפי חיכו שצוברי ודוידוביץ' יסיימו. אזורי השיוט כל כך רחוקים ואין כמעט אפשרות לצפות במתרחש. על מסכי טלוויזיה רואים את הגולשים, אבל גם מצילומי המסוקים שממעל לא ממש ניתן להבחין בבירור מי מוביל ומי הרחק מאחור. יושב ראש הוועד האולימפי יגאל כרמי רצה לחזק לפני השיוטים, אבל לא הספיק לדבר וגם אחרי ששני הגולשים סיימו הוא העדיף ביחד עם גילי לוסטיג והאחרים לא לדחוף את האף יותר מדי. גם כך יש להם על הראש את השחייה, שם צריך לבדוק מה עושים מכאן. אין התקדמות בענף, השחיינים שבאו לריו לא שיפרו שיאים אישיים וזה נראה שאולימפיאדה היא רק לסופר סטארים.
את התשובות יבקשו בוועד האולימפי בהמשך ממאמן הנבחרת ליאוניד קאופמן שסיכם אתמול את ההופעה של הישראלים כשאמר: "חסרנו כאן את אנדראה מורז שאמנם שחתה, אבל זה לא היה רציני כי הבחורה במשך שישה ימים לא יצאה מהחדר וסבלה מכאבים חזקים. מה שהשליחות ביחד איתה עשו זה היה הרואי. מה שקרן, עמית וזוהר עשו זה היה מטורף ואם אנדראה היתה שוחה את הזמן הרגיל שלה היינו מסיימים 13 בעולם וזה היה יפה מאוד".
והאחרים?
"זיו קלונטרוב צעיר. הוא בא מאליפות אירופה לנוער ואחרי אליפות כזו אתה צריך שנה או שנתיים כדי לצאת מהבועה. זיו יעשה את זה בעוד שנה או שנתיים. כרגע הוא עוד לא מוכן. יעקב טומרקין לא היה מספיק טוב. הוא לא יצא מהקופסא ולא הוריד מעצמו את הקיטבג של משחקים אולימפיים. הוא היה צריך לבוא לפה ולהתחרות כפי שהוא עושה בגמר אליפות אירופה".
היום ייכנסו לתחרויות האתלטיקה והבדמינטון אבל העיניים יהיו בפעם האחרונה על אולם הג'ודו עם אורי ששון במשקל הכבד. כל הבלגאן סביב הקרב שלו מול המצרי, הכניס את ששון לפוזיציה שהוא מייצג את כל המדינה וזה הכי גרוע שיש עבור ספורטאי בתחרות כזו שגם כך נמצא בלחץ אדיר. ביום כזה, קרוב לוודאי שהמתח שלו עצום.
