"האכזבה ענקית כי זה הזמן של הספורטאים", גילי לוסטיג לא חיפש לברור מלים דקות אחרי המשחה של יעקב טומרקין, אז עשה את דרכו מחוץ לפארק האולימפי לכיוון המגורים בכפר, שם תכנן עוד ישיבה של הפקת לקחים. "אנחנו נתנו המון בוועד האולימפי, אבל מדליה לא מקבלים. מדליה לוקחים והיום הייתה הזדמנות ולא לקחנו אותה. גולן פולק הפסיד למישהו מזמביה שם הג'ודו הוא לא גולת הכותרת וגם גילי כהן הפסידה לספורטאית נחותה ממנה על הנייר. הג'ודו זה הענף המרכזי שלנו ואנחנו אחרי יומיים בלי ניצחון".
מוקדם לעשות סיכומים וכמו בכדורגל שם קבוצה יכולה לשחק רע מאוד ולנצח בדקה ה-90 מגול מקרי, גם כאן יש עוד מספיק זמן כדי לתקן את הרושם. אבל היומיים שעברו על המשלחת הישראלית לריו היו רעים מאוד, וזו עובדה. "צריך להיות הוגנים ולתת לנבחרת הזו עוד צ'אנס, אבל יש אצלנו בינתיים אכזבה עצומה", אומר גורם בוועד האולימפי. "הספורטאים מקבלים את כל התנאים. לא מאמין שמישהו יכול להתלונן על משהו, אבל בינתיים הם לא מחזירים בחזרה, אבל הלב יוצא אליהם. אני יכול להגיד משהו על פולק ששעה אחרי ההפסד שלו עוד בכה?".
עוד בנושא:
טניס אולימפי: נדאל, סרינה, ואנדי מארי עלו בקלות לסיבוב השני
שני בלוך סיימה במקום ה-48 במירוץ אופני הכביש בריו דה ז'ניירו
תוצאה חלשה לטומרקין ב-100 חזה: "הסתכלתי על השעון ולא האמנתי"
כדורסל אולימפי: ליטא ניצחה את ברזיל למרות איבוד יתרון עצום
שלושה ג'ודאים מתוך שבעה כבר סיימו ולא רשמו אפילו ניצחון בודד, ושיהיה אפילו בזכות כרטיסים צהובים. לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי, חושב שלא נעשתה שום טעות בהכנה. "הג'ודו זה ענף שעובד נכון ואני מרוצה גם מההכנות שהיו בשחייה בארבע השנים. הגענו הנה בצורה טובה ומוכנים".
אולי הבעיה של ישראל היא מנטלית?
"הדבר הכי קל לי הוא להגיד שהכל מנטלי. השקענו בארבע השנים האלה בכל הנושא המנטלי. יש לנו 14 פסיכולוגים. יש רק בריו ארבעה פסיכולוגים. עשינו מהפכה בנושא הזה. אני לא אפיל את הכשלון על הצד המנטלי. אני חושב שנעשית עבודה טובה שם. אבל ברור שהלחץ באולימפיאדה יותר גדול. והציפיות מכל ספורטאי יותר גדולות".
בוועד האולימפי הלכו לקראת האולימפיאדה הזו על שיטת "הרבה לקצת". נבחרו הענפים הבולטים והם קיבלו את מירב המשאבים. הג'ודו, השחייה, ההתעמלות - כולם נחשבים לענפים המועדפים. בג'ודו בינתיים הכישלון גדול בעיקר בשל העובדה שהשלושה שהתחרו עד כה, לא עברו סיבוב. בשחייה אין אחד שהתקרב בינתיים לשיא אישי למרות שהשליחות היו בסך הכול בסדר. "הבעיה היא שאתם לא רואים אותנו כל השנה", גונן טומרקין על עצמו ועל חבריו רגע אחרי שסיים שביעי את המקצה שלו ב-100 גב. "אתם לא יודעים, אבל לכל ספורטאי יש גם ימים כאלה. העניין הוא שבדרך כלל אתם לא נמצאים בתחרויות בימים האלה כי מדובר בתחרויות שהן לא אולימפיאדה".
ימים רעים יכולים להיות לכל אחד, בטח לספורטאי. באולימפיאדה אי אפשר לתקן. אבל ספורטאי על יודע להתעלות ברגע הנכון וכאן בריו זה הרגע הכי נכון. "קשה לי לנתח עכשיו מה קרה לכל מי שהתחרה עד כה", מסביר אחד המאמנים במשלחת. "אנחנו באמת רק עברנו יומיים. אני חושב שהמכה הכי גדולה היא מהכיוון של אלכס שטילוב. אם הוא היה עולה לגמר, זה היה מרגיע קצת את כולם. ברגע שפתחת עם שטילוב שהיה פייבוריט של עצמו למדליה ולא עלית לגמר, אז הכול נהיה הפוך. הרי אף אחד לא באמת חשב שגילי כהן, שירה ראשוני וגולן פולק יביאו מדליות. מה זה לא חשב? יכול להיות שהאיש ברחוב בארץ שלא יודע כלום על ג'ודו חיכה מהם למדליות, אבל הם לא היו בתכנון מבחינת המשלחת. נכון שאפשר היה לצפות לחצי גמר מאחד השחיינים, אבל כשאתה נמצא כאן בריו ורואה את האיכות העולמית אתה מבין עד כמה הפער בין אולימפיאדה לאליפות אירופה, הוא עצום. אלה שני עולמות שונים. איכות אחרת לגמרי".
מאמן נבחרת השחייה ליאוניד קאופמן לא בא בטענות למישהו ומבקש זמן. "אנחנו מקבלים את כל התנאים. אני לא בא בטענות לאיש, אבל לא צריך לעשות הכל שחור אחרי היומיים האלה. אני לא בא בטענות לא לאיגוד ולא לוועד האולימפי. אני לא אחראי על הג'ודו ויכול לדבר רק על השחייה. בכל מה שקשור ליעקב טומרקין אני בהחלט מאוכזב. גם עמית וגם יעקב לא שחו טוב היום".
יש הסבר מקצועי לזה?
"אין הסבר כי יעקב היה במצב פיזי ומנטלי טוב. ציפיתי יחד איתו לתוצאה טובה. אפילו שיא ישראלי ושנתמודד חזק לחצי הגמר. כשהוא קפץ למים זה לא היה טוב. אנחנו צריכים לחכות ל-200 מטר שלו. גם בלונדון ה-100 מטר שלו היה מאכזב. בלונדון זה היה אפילו יותר מאכזב ב-100. הכי חשוב זה להחזיק את כולם ברצון ובאמונה ולא לעשות עכשיו ניתוחים. כל שחיין הוא בפני עצמו וזו לא חבילה אחת ואנחנו באמצע תחרות. אתמול בשליחות שתי בנות עשו שיאים אישיים. אם זוהר שיקלר שוחה 55.2 והשיא האישי שלה הוא 56.1 אז זה לא שיא אישי? גם עמית הייתה בסדר גמור וקרן זיבנר בכלל לא הייתה צריכה להיות כאן והיא הרימה את עצמה. לא הכול שחור. זה לא הוגן לעשות את הכול שחור".
